קטגוריות
מאמרים

דעה: מדינת ישראל מפקירה את הנשים לבד במערכה

האדישות בציבור, במשטרה, בפרקליטות ובקרב מקבלי ההחלטות בממשלה זועקת לשמיים, בדומה לזעקתן של הנשים שקולן לא נשמע

קטגוריות
מאמרים

תופעה בימי קורונה: אבות מתנערים מהסדרי הראיה ואמהות קורסות

מיינט פתח תקווה /חדשות – לכתבה המלאה

מאבקים על רקע הסדרי ראיה מתנהלים בימים אלו בבתי המשפט בפתח תקוה וחושפים תופעה לפיה אבות מתנערים מהסדרי הראיה והנטל נופל על האמהות

 
מתן דויטש
עודכן23.04.20 , 16:04
משבר הקורונה בכלל ותקופת ההסגר שהלך והתהדק הביא ללא מעט בעיות בקרב זוגות שהתגרשו באשר להסדרי ראיה עם ילדיהם. אישה מהאזור טוענת כי בן זוגה לשעבר, עורך דין במקצועו, עושה שימוש בימים אלו באמתלות שווא כדי לא לטפל בשני ילדיהם המשותפים, מה שמוביל לקריסה כלכלית ונפשית של האם.
מדובר בזוג מהאזור שהתגרש לפני מספר שנים. תחילה נלחם האב עבור משמורת משותפת וזמני שהות מורחבים בהתאם, כשבסופו של יום קיבל את מבוקשו כך שהיה עם ילדיו בכל יום ב' מסיום הלימודים בבית הספר ועד למחרת בבוקר, בימי ד' מסיום בית הספר עד שעה 18:00 אז החזירם לבית האם, וכן בשניים מתוך ארבעת סופי שבוע בחודש מיום שישי עם סיום הלימודים ועד יום א' בבוקר.
לפי דבריה של עורכת הדין שירי זיידמן אשר מייצגת את האם, החל מתחילת שנת הלימודים הנוכחית האב החליט, על דעת עצמו, כי הוא מצמצם את זמני השהות שנקבעו בפסק דין בבית משפט לענייני משפחה. למעשה האב הפסיק להגיע לזמני השהות לחלוטין תוך מתן הסברים ותירוצים לאם. בין היתר כתב לה "אני מאוד רוצה לקחת אותם אבל הם רוצים לחזור הביתה ואת האמא שלהם והבית שלך זה גם הבית שלהם".
לאור התנהלותו, נפתח תיק בבית המשפט לענייני משפחה בנושא ומונתה פקידת סעד לסדרי דין אשר קבעה הסדרים חדשים, מצומצמים יותר, שאמורים להיות תקפים גם בתקופת הקורונה. השינויים נעשו בניגוד למבוקשה של האם שכעת נושאת בהוצאות גדולות יותר. למרות צמצום הסדרי הראייה של האב, טוענת זיידמן כי בשבועות האחרונים נמנע האב מלקחת את ילדיו כשהוא ממשיך לספק תירוצים שונים. בין היתר כתב "אני מצונן ומשתעל ולא אוכל לקחת את הילדים". לאחר מכן טען כי "המזכירה שלי כנראה עם קורונה ולכן אני צריך להכנס לבידוד", כל זאת כשהמשרד אותו הוא מחזיק המשיך לעבוד וגם לאחר שלושה שבועות, שכבר היה אמור לצאת מבידוד לכאורה, לא הגיע.
עו״ד שירי זיידמן
עו״ד שירי זיידמן
(צילום: אפרת שגב בראונשטיין)
"קשה לה מאוד כרגע", מעידה זיידמן על מצבה של האם. "עוד לפני התחלת הסגר היה לה קשה מאוד עם אי ההגעה שלו והפרה מתמשכת של ההסדרים במיוחד כאשר בית המשפט הפחית מזונות לאור משמורת המשותפת, אשר בברור לא מתקיימת. כעת, כאשר היא אינה עובדת , הנטל הוא כפול ומכופל, נפשית וכלכלית. אני מנהלת מולה שיחות רבות עם כובע של פסיכולוגית כדי לעודד אותה שלא תיפול רוחה ותוכל להמשיך לעמוד גם בעת הזו עבור ילדיה אשר זקוקים לה באופן מיוחד כי אין אבא בתמונה".
כיצד מביאים את המצב הסבוך הזה לידי פתרון?
"מיד לאחר פתיחת האפשרות להגשת תביעות תוגש תביעה להגדלת מזונות ותביעה להעברת משמורת לאם. כעת לא ניתן לעשות דבר כי בתי המשפט עובדים במתכונת חירום. הוגשה בקשה לחייב את האב להגיע להסדרים אך האב ממשיך בסירובו לעשות זאת".
מה המסקנות שלך מהמקרה שהופך למורכב במיוחד בימי הקורונה?
"כאשר אב לא רוצה למלא אחר האחריות ההורית שלו , זה לא יקרה, גם לא בתקופת הקורונה. התנהלות האב מעידה על בעייתיות בהבנה שלו מה היא אחריות הורית לרבות מסוגלות הורית שלו. מה שעצוב הוא שהוא עורך דין ותולה את תירוציו בהיותו בעל משרד ולכן אין הוא יכול להגיע להיות עם ילדיו. כיום, כאשר מרבית מהעובדים בישראל בבית, כאשר הילדים נמצאים במצב רגיש מאוד, דווקא היום היה מצופה מהאב לגלות אחריות גדולה וכן להשתתף בנטל עם האם, אך התנהלות חסרת אחריות מצד האב מעידה על כך שאין ברירה אלא לפנות לבית המשפט בחיובים כספיים גבוהים בגין התנהלות זו אשר מפרה ברגל גסה החלטות בית משפט לענייני משפחה".
קטגוריות
מאמרים

מיוחד: עורכי דין מדברים על פסקי הדין הבולטים של השנה החולפת

26/09/2019, עו"ד לילך דניאל

בעוד מספר ימים נציין את תחילתה של שנה עברית חדשה, וזה הזמן לבחון מה קרה בפסיקה בשנה החולפת. בחרנו פסקי דין חשובים שניתנו השנה בתחומי המשפט השונים וביקשנו מעורכי דין לומר כמה מילים לגביהם. וגם – איזה פסק דין קיבל את "בחירת המערכת"?

מה היו פסקי הדין שבלטו השנה במשפט פלילי, דיני עבודה, מנהלי, חוקתי ונזיקין? רגע לפני סיומה של שנת תשע"ט בחרנו 10 פסקי דין בולטים, מיוחדים או חשובים שניתנו השנה בתחומי משפט שונים וביקשנו מעורכי דין להביע את דעתם לגבי חשיבותם של פסקי הדין, ביקורת עליהם והשלכותיהם:

דיני משפחה | "בג"ץ הבוגדת"

פסק הדין, שניתן בחודש נובמבר, נכנס בקלות לרשימת פסקי הדין הבולטים ביותר שניתנו השנה, במיוחד בשל הסערה שהוא חולל. בפסק הדין נידונה הסוגיה של שיתוף ספציפי בדירת מגורים בין בני זוג המצויים בהליכי גירושין, והאם יש מקום לתת משקל לבגידה נטענת של אחד מבני הזוג. בית הדין הרבני האזורי קבע כי יש להכיר בשיתוף ספציפי בבית ועל כן זכאית האישה למחצית משווי הזכויות הרשום על שם הבעל. ערעור שהגיש הבעל לבית הדין הרבני הגדול התקבל ונקבע כי לאישה לא מגיע כל חלק בבית, תוך שניתן משקל לבגידה הנטענת שלה. נוכח האמור, הגישה האישה עתירה לבג"ץ, בה טענה כי יישום הדין הדתי על הסוגיה של שיתוף ספציפי בבית המגורים היוותה חריגה מסמכותו של בית הדין הרבני הגדול ומכאן שיש מקום להתערב בפסיקתו.

שופטי בג"ץ דחו את העתירה ברוב דעות לאחר שקבעו כי אין בנסיבות העניין הצדקה להתערב בפסיקת בית הדין הרבני, אולם הבהירו כי אין בכוחה של בגידה לבטל שיתוף נכסים שהתגבש לפניה. פסק הדין זכה לכותרות רבות וביקורות שטענו כי בג"ץ העדיף את הדין הדתי על פני זכויות האישה, וכי מדובר בפסיקה פרימיטיבית שתסלול את הדרך להכנסת שיקול הבגידה גם בנושאים אחרים. לא הספקנו למצמץ, ולפני כחודש ניתן פסק דין דומה בביה"ד הרבני הגדול, שקבע כי אישה שבגדה בבעלה בסתר במשך 10 שנים – לא תזכה למחצית מהרכוש המשותף. מכל מקום, נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות החליטה לקיים דיון נוסף בסוגיה בהרכב מורחב של 9 שופטים ולכן העניין עודנו פתוח.

עו"ד שירי זיידמן, עוסקת בדיני משפחה: "לדעתי, מוקדם לומר האם מדובר בהלכה אשר משנה את פני התמונה עבור מתגרשים. בפסק דינו הילך בג"צ בין הטיפות, כאשר דחה את העתירה בנימוק המרכזי שלא מדובר במקרה חריג המצדיק התערבות. בג"צ מדגיש את ההכרח להפרדה בין הדין הדתי לדין האזרחי ושקביעות רכוש חייבות להיות לפי הדין האזרחי. כך עשה בית הדין הרבני הגדול. בג"צ אינו מוכן כלל להיכנס לשאלה האם בגידה היא נימוק לשלילת כוונת שיתוף ספציפי, והוא מבין כי מדובר ביצירת תבערה אשר עלולה להשפיע על האיזון העדין מאוד בין הדין הדתי לאזרחי אשר הפרתו יכולתה להוביל אף לתבערה גדולה יותר בין שני מגזרים – חילוני ודתי. בג"צ דן בפסק דינו כיצד מתייחסים לסוגית כוונת שיתוף בנכס והאם בית הדין הגדול לערעורים ערך התייחסות שכזו בנימוקיו, וזו למעשה השורה התחתונה – בית המשפט לא יצא עם בשורה חדשה והוא גם לא התכוון לעשות זאת. למעשה, ייתכן ובמידה ובית המשפט אכן היה מעוניין 'להיכנס לעובי הקורה' הוא היה צריך לקבוע כי ישנה התערבות של הדין הדתי בדין האזרחי.

מנגד, אני סבורה כי דווקא מכיוונו של בית הדין הרבני הייתה כוונה להכנסת הדין הדתי לדין האזרחי – אך הדיינים עשו זאת בחכמה ולא שמו את נימוק הבגידה בפוקוס. אנחנו, העוסקים במלאכה והמתדיינים בהליכי גירושין, נצטרך לשים לב טוב טוב האם מגמת בית הדין הרבני ממשיכה בדרך זו של ערבוב שני הדינים – הדתי והאזרחי –  ואם כן, חובתנו המוסרית, המשפטית והאישית היא למנוע זאת".

למקור המאמר
קטגוריות
מאמרים

קרב מגע

נערה תושבת פתח-תקווה בתלונה למשטרה: מעסה בספא בעיר נגע באיבריי האינטימיים במהלך עבודתו – לאחר בחינת הראיות החליטה הפרקליטות לסגור את התיק

למקור המאמר
קטגוריות
מאמרים

מלכוד הגרושים

אישה תובעת את בעלה לשעבר, משום שהוא לא אוסף את הילדים בזמן בימי הסדרי הראייה שלו. התביעה הזאת מייצגת תופעה בעייתית בישראל: נשים נדרשות לוותר על קריירה, גברים נדרשים לוותר על זמן עם הילדים, וכשמתגרשים פתאום נראה שכולם מפסידים

מאת: מערכת און לייף

החיים בישראל מקדשים משפחתיות כמו גם עבודה קשה לצורך פרנסה. פעמים רבות, הדברים שזורים אחד בשני, שכן גידול ילדים בישראל מצריך, בנוסף לזמן ואנרגיה, גם משאבים כלכליים. כל הסיטואציה העדינה והמאתגרת לאיזון הזו הופכת קשה פי עשר – כשמדובר בזוגות גרושים.

אימהות נדרשות לוותר על התקדמות בקריירה כדי להיות עם הילדים, אבות נדרשים לוותר על חיי משפחה וזמן עם הילדים לטובת העבודה, משום שהם נתפסים כאחראים הבלעדיים לפרנסת המשפחה, והניסיון לנהל חיי משפחה במקביל לקריירה משגשגת מייצר מלכוד לגברים ולנשים כאחד. במקרי גירושין, מלחמת ההישרדות הזו הופכת למורכבת עד בלתי אפשרית, וכולם עלולים לצאת מופסדים. תביעה יוצאת דופן שהגישה אישה נגד בעלה לשעבר היא אחת הדוגמאות המעניינות לכך.

לטענת התובעת, בעלה לשעבר, איש הייטק, מסרב לאסוף את שני ילדיהם (10, 12) מבית הספר ב- 13:30 בימים בהם נקבעו לו הסדרי ראייה, ובסופו של דבר הם מגיעים בחזרה לבית שלה, או לביתה של סבתם (אימו של האקס).

בכתב התביעה, שהוגש על ידי עו"ד שירי זיידמן, נטען כי ימי הסדרי הראייה אינם זכות העומדת לבחירת האב, ולא יתכן כי הוא יראה את ילדיו רק כשירצה ואם לא יתחשק לו יוותר על כך. מדובר בחובה הורית. בכתב ההגנה שהגיש טען האב כי עבודתו האינטנסיבית מפרנסת היטב את ילדיו, ובשל אופייה התובעני היא לא יכולה להיקטע פעמיים בשבוע בשעות הצהריים. לטענתו, הסכם הגירושין נקבע כשהילדים היו קטנים יותר ושהו בצהרונים עד השעה 17:00. "בימי הסדרי הראיה שלו היא יכלה לעבוד עוד כמה שעות ולהרוויח יותר", אומרת זיידמן, "או לנסות לבנות זוגיות חדשה". בפסק הדין שהתקבל לאחרונה אמרה פקידת סעד כי בימים שהילדים תחת אחריותו, על האב לדאוג לסידור מתאים עבורם ולא לשלוח אותם לבית אימם.

הסדרי ראייה אינם זכות, טוענת התביעה החדשה 

"זו שאלה מוסרית מעניינת", אומרת ד"ר יפעת ביטון, משפטנית, חוקרת בתחום ביקורת המשפט הפרטי מהזווית הפמיניסטית-חברתית ומנכ"לית מרכז תמורה. "הקושי החברתי שמונח על הורים שלא עומדים בעומס של עבודה ומשפחה, מייצר עיוות כשנפרדים". לדבריה, התפיסה הבסיסית של שוק העבודה הייתה שמאחורי כל עובד נמצאת עקרת בית. היום הדפוס החברתי משפחתי השתנה אבל הדפוס של שוק העבודה לא ממש, הוא רק נהיה יותר תובעני כלפי העובד. "פעם כל המרחב הביתי היה נתון בידיה של האישה. נשים נאבקו כדי לעבוד בחוץ אבל לא נאבקו כדי שיהיה מי שיעשה איתן את העבודה בבית ולכן יש להן משרה כפולה", אומרת ביטון.

"אני לא מאשים גברים או נשים, לא צריך לעשות תחרות, אלא לשנות את החוק", אומר גיא רוה מעמותת "הורות משותפת=טובת הילד" שהוקמה בכדי לקדם את חלוקת האחריות ההורית בין ההורים לאחר גירושיהם, כך שכל אחד מהם יהיה שותף משמעותי בגידול ילדיהם. "מבחינת המצב החוקי בארץ – לאב אין שום אחריות הורית מלבד הנושא הכספי. רק האבא צריך לשלם מזונות אבל כל האחריות ההורית, כמו לקחת את הילדים מבית הספר ומהחוגים, היא על האם", מסביר רוה. "לצערי, גם המדינה וגם עורכי דין ומגשרים כותבים בחלק מההסכמים ש'האב רשאי לקחת ביום X את הילדים מבית הספר'. מה זה רשאי? אלו הילדים שלך!" הוא אומר.

מבחינת החוק לאב יש אחריות כלכלית, לא הורית. גיא רוה

"ירצה האב – ישמור על קשר עם ילדיו. לא ירצה – הנטל ייפול על האם. כתוצאה מכך, חלק מהאבות מרגישים בנוח שלא לעמוד בהסכמות כלשונן, ומקיימים קשר לא סדיר עם ילדיהם, מאחרים להגיע לקחת את הילדים, או אף מבטלים ברגע האחרון את המפגש. בכך הם גם פוגעים בילדים וגם דוחקים את האם לפינה, מחייבים אותה לשנות תוכניות, להישאר עם הילדים או לארגן בייביסיטר, וכמובן להתמודד עם שברון הלב של הילדים", מפרט רוה. "במקביל, אימהות לעיתים מתייחסות לזמני השהות של האב עם הילדים כ'רשות' או 'זכות' – ולעיתים מונעות מפגשים מסיבות שונות. אבל הילד צריך קשר עם שני הוריו", הוא מדגיש.

"כשזוג מתגרש, האבות אומרים 'אנחנו יכולים להתחלק שווה בשווה בנוכחות הורית', אבל בעצם העבודה שלהם לא מאפשרת להם את זה, בארץ לא מאפשרים לגברים לצאת בשעה מוקדמת יחסית כדי להיות עם ילדיהם", אומרת עו"ד זיידמן. "אם רוצים להחיל שוויון, קודם כל צריך להחילו במסגרת החוק, ובמסגרת תעסוקתית – שמעבידים ידעו שגבר שמגדל ילדים צריך לצאת מהעבודה פעמיים-שלוש בשבוע בשעה מוקדמת יותר. זה מה שנשים עושות היום, וממשיכות לעבוד מהבית", היא אומרת. כמובן שנשים מרוויחות פחות כסף מגברים, ומוסללות לטיפול בילדים. "מעטות הנשים שיש להן קריירה ויש בבית בעל המגדל את הילדים. צריך שינוי תפיסתי גם אצל גברים ונשים", היא מוסיפה.

ילד צריך קשר עם שני הוריו

גם זיידמן וגם רוה מזכירים את ועדת שניט, ואת הדיון סביב ביטול חזקת הגיל הרך. "אי אפשר לשנות סדרי עולם ולבקש חלוקת זמן הורי שווה בין גברים לנשים כשהיסודות לא מונחים כמו שצריך", אומרת זיידמן, גרושה לשעבר (נשואה מחדש), שחוותה על בשרה את המלכוד הזה, כשגידלה את בתה. "הזכות של הורה להיות עם הילד שלו ולגדל אותו היא זכות בסיסית, אבל היא כמעט ולא מתאפשרת כאן. גבר גרוש רוצה זמן חלוקה שווה עם הילד שלו, ובצדק, אבל מעטים הגברים שיכולים לצאת מהעבודה בשעות הצהריים. ואז סטטיסטית אפשר לראות את האימהות נושאות את רוב הנטל, מוותרות על קריירה ופרנסה ראויה, כי אין מי שיהיה עם הילדים. זה קורה גם אצל זוגות נשואים, אבל כשמתגרשים פתאום זה מתחיל להיות מורגש, וכל המחאות מתעוררות". רוה, אב גרוש לילד בן 9, מסכים שהמציאות בישראל לא מאפשרת לייצר שינוי אמיתי. "כל המחקרים שנעשו בחקר טובת הילדים, וגם המלצות ועדת שניט אומרים שזו טובת הילדים להיות עם שני הוריהם, וזה רק יקדם אותנו כחברה", הוא אומר, "אבל במדינת דת כמו ישראל, עם חוקים מ-1962 אנו עוצרים כל פתח לשינוי חברתי".

זיידמן ורוה מסכימים, למעשה, כי המבנה החקיקתי בארץ מלכתחילה לא מאפשר שוויון מגדרי. זיידמן מציינת כי כל זמן שגירושין מתנהלים רק בבית דין רבני לגברים יש את הכוח לייצר לחץ על נשים, לפעמים באמצעות הילדים. רוה מזכיר כי החוק, אשר לא באמת מחייב את האב באחריות הורית, ממלכד את גם את הגברים ולא מאפשר להם לשנות את המציאות בשוק העבודה.

כשמתגרשים פתאום הפער מורגש. עו"ד שירי זיידמן

"החוק אומר שהאב לא חייב באחריות הורית וזו מוטלת רק על האם מרגע שההורים התגרשו. אנחנו בימי הביניים: האימא אחראית לגדל והאבא אחראי לכלכל", הוא אומר. "רוב האבות באמת רוצה להיות עם הילדים שלהם, אבל אם רק הם משלמים את המזונות נוצר קונפליקט: אם יצא פעמיים בשבוע מוקדם יותר מהעבודה יתכן שלא ירוויח מספיק, ואם לא יצא – לא יראה את ילדיו. החברה הישראלית עדיין מסתכלת על האבא כמשהו משני. כשאימא יוצאת מוקדם מהעבודה זה נראה לכולם תקין, ואם אבא יוצא למילואים מסתכלים בעין יפה כי הוא גבר-גבר, אבל אם יגיד שהוא צריך לצאת מוקדם כדי להיות עם הילדים לא יבינו מה הוא רוצה".

נראה שכוחות רבים מדי מתעקשים להשאיר אותנו בכלוב המחליד של התפקידים המגדריים המסורתיים, בין אם נרצה ובין אם לא. יתכן שהשינוי יבוא דווקא דרך מקרי הגירושין, המתרבים בשנים האחרונות ומביאים עמם עוד ועוד סיטואציות מורכבות כאלו. משינוי כזה ירוויחו גם הזוגות הנשואים. "יותר ויותר אבות גרושים מתחילים לצאת מוקדם יותר מהעבודה לפחות פעם בשבוע, וזה ישפיע על הסביבה", אומר רוה. "אבות נשואים יראו את זה ויבינו שזה אפשרי גם עבורם". ד"ר ביטון מסכימה, ומציינת כי התביעה הזאת של האישה נגד הגרוש שלה מייצגת היטב את האמביוולנטיות שבין השאיפה הטבעית למציאות שייצרנו. "האישה הזו מנסה לשנות את ההתנהלות של שוק העבודה. הבקשה שלה, שפעמיים בשבוע הוא יהיה עם הילדים, זה משהו שלא קיים היום ברוב מקומות העבודה. אולי דווקא דרך ההורים הגרושים יהיה ניסיון לחזור למשפחתיות".

למקור המאמר
קטגוריות
מאמרים

המוסד לביטוח לאומי שלח חוקרים, המציא חוב, וקיזז אותו מקצבתה של אלמנה חד-הורית

עו"ד שירי זיידמן:"המוסד לביטוח לאומי שלל מאם חד הורית את קצבתה מפני שטען כי הייתה ידועה בציבור בעת שקיבלה קיצבה כחד הורית".

האישה, שהכחישה מכל וכל את טענות המל"ל, הגישה ערעור לבית הדין לעבודה, באמצעות עו"ד שירי זיידמן.

בית הדין לעבודה קבע כי לא התקיימה זוגיות ולא שיתוף כלכלי בין האישה לבין הגבר בתקופה בה קיבלה האישה קיצבה מהמל"ל, וכשהחלה מערכת היחסים, הצהירה על כך האישה מרצון, וקיצבתה הופסקה.

מאחר והמוסד לביטוח לאומי לא הצליח לבסס את טענתו להונאה מצד האישה, חרף הפעלת חוקרים פרטיים נגד בני הזוג, קבע בית הדין לעבודה כי על המל"ל להחזיר את הכספים שנשללו מהאישה, ולמחוק את חובה.

במהלך הדיון המשפטי בערעורה של האישה, הלך הידוע בציבור שלה לעולמו. מיד לאחר שהתקבל ערעורה, דרשה האישה לקבל מהביטוח הלאומי קצבת שאירים, כמגיע לה בחוק.

חרף כך, התברר לה שהקצבה נשללת ממנה, מפני שבמוסד לביטוח לאומי מקזזים אותה מול "החוב שלה" –   אותו חוב שבית הדין לעבודה קבע כי אינו חוקי או אמיתי.

עו"ד שירי זיידמן מיהרה להגיש תביעה לביזיון בית המשפט נגד המוסד לביטוח לאומי, על כך שלא פעל על פי פסק הדין שניתן בעניין. רק לאחר הגשת התביעה לביזיון בית המשפט נעתרו במוסד לביטוח לאומי, והחזירו לאישה את מלוא הכספים המגיעים לה.

ד', אם חד הורית, קיבלה לאורך שנתיים קצבת אבטחת הכנסה מהמוסד לביטוח לאומי, עד שהצהירה, לטענתה, מיוזמתה, כי הכירה בן זוג חדש ועברה לגור עימו.

לדברי עו"ד שירי זיידמן, המייצגת את ד', במקרה כזה מחייב המוסד לביטוח לאומי את הנשים החד הוריות בדיווח מיידי בשינוי הסטטוס שלהן, וכאשר זה מתעדכן, מפסיק המוסד את העברת התמיכה.

אלא שבמל"ל החליטו לדרוש מד' את מלוא התמיכה שניתנה לה לאורך התקופה בה נחשבה כאם חד הורית, והודיעו לה שכעת היא נמצאת בחוב למל"ל על סך כ-65 אלף שקלים.

לטענת המל"ל, החוב נוצר עקב כך שהאישה קיבלה גמלת הבטחת הכנסה כפנויה עם ילד, למרות שבתקופת התמיכה הייתה בת זוגו של הידוע בציבור שלה.

האישה ערערה על החלטת המל"ל, באמצעות עו"ד זיידמן לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב. בערעורה טענה האישה כי במהלך השנתיים האמורות, השניים לא התגוררו יחדיו ולא ניהלו משק בית משותף.

"המל"ל הפעיל חוקרים פרטיים"

מגרסת המוסד לביטוח לאומי, בתשובתו לערעור עולה, כי ההודעה על הפיכתה של האישה לידועה בציבור כלל לא הגיעה למוסד מיוזמתה, אלא כתוצאה מפעילות חוקרים פרטיים אותם הפעיל המוסד.

מגרסת המל"ל עולה כי בזמן שבן הזוג התארח בביתה של האישה לארוחת צהריים משותפת, הגיעו לביתה חוקרי המל"ל, במטרה לבדוק האם אכן היא גרה לבדה, והאם היא אכן 'אם חד הורית'.

האישה ופרקליטתה כלל לא מכחישות את אירוע החקירה, אך מציינות כי באותו שלב בני הזוג כלל לא היו ידועים בציבור, אלא מכרים בלבד.
"על אף בקשתה של האישה, החוקרים לא ערכו בדיקה בביתה על מנת לבדוק אם הגבר מתגורר עימה", אומרת עו"ד זיידמן. "החוקרים מסרו לאישה כי במידה שיוחלט כי היא מתגוררת יחד עם בן הזוג, תישלל זכאותה להמשך גמלת הבטחת הכנסה".

בית הדין לא השתכנע כי השניים קיימו זוגיות, בית הדין לעבודה קבע, כי נטל ההוכחה לקיומו של קשר ממשי בין בני הזוג מוטל על המוסד לביטוח לאומי, שבמקרה זה לא הצליח לסתור את טענת התובעת, לפיה בשנים בהן קיבלה תמיכה היא לא ניהלה משק בית משותף עם המנוח.
השופטת קבעה עוד כי עדותה של האישה נתמכה ברישומי משרד הפנים, ובעדות אחיו של הידוע בציבור, בעוד טענות המל"ל כלל אינן מגובות במסמכים ובראיות. לפיכך, קיבל בית הדין לעבודה את ערעורה של האישה, וקבע כי גמלת הבטחת ההכנסה שקיבלה האישה מהמל"ל הינה כדין וחובה מול המוסד דינו להימחק.

הידוע בציבור הלך לעולמו, במהלך אותם ימים בהם ניהלה האישה את ערעורה מול המוסד לביטוח לאומי, הלך בן זוגה לעולמו באופן מפתיע.
האישה הגישה, באמצעות עו"ד שירי זיידמן, בקשה מהמל"ל לקבל קצבת שאירים המגיעה לה, מתוקף היותם של בני הזוג ידועים בציבור.
לדברי עו"ד זיידמן, לאחר מספר חודשים בהם לא קיבלה האישה כל תמיכה מהמל"ל, היא ניגשה לסניף המוסד לביטוח לאומי ברמת גן, ושם נמסר לה, שאכן מגיעה לה קיצבת שאירים מהמוסד, אך זו מקוזזת כנגד חובה, העומד על 65 אלף שקלים  אותו 'חוב' שבית הדין לעבודה קבע כי כלל איננו חוקי, ודינו להימחק.

תביעה נגד המל"ל על ביזיון ביהמ"ש, הפעם פנתה עו"ד שירי זיידמן בדחיפות לבית הדין לעבודה, והגישה תביעה לביזיון בית המשפט נגד המל"ל, עקב אי ביצוע פסק דין חלוט של בית המשפט.

בעקבות פנייתה של עו"ד זיידמן, נקראה האישה בדחיפות למשרדי המל"ל, ושם הוענקו לה באופן מיידי 30 אלף שקלים סכום קצבת השאירים שקופחה ממנה בעקבות מהלכי המל"ל. כמו כן, הצהירו נציגי המל"ל כי "חובה" של האישה נמחק לאלתר. בעקבות כך משכה עו"ד זיידמן את בקשתה לביזיון בית המשפט.

 

עו"ד שירי זיידמן העוסקת רבות בדיני משפחה, גירושין, כתיבת צוואות, מאבקי ירושה ועיזבונות.

למקור המאמר
קטגוריות
מאמרים

הניצחון שלי על יעקב פליסיאן

דורית, סנגורית פלילית צעירה, נפגשה עם יעקב פליסיאן כדי להשתלב בתיק הרצח בבר־נוער בו נחשד אחיו. אלא שפליסיאן ביקש שתגיע לפגישה בשעת לילה ולטענתה תקף אותה. אחרי שהתיק נסגר מחוסר ראיות תבעה דורית את פליסיאן בהליך אזרחי. אתמול, ארבע שנים אחרי, בית המשפט אימץ את גרסתה ופסק לה פיצויים בסך רבע מיליון שקלים. "לאחר שביזו אותי, אני יכולה לעמוד ולהגיד בקול רם וצלול שיעקב פליסיאן אנס אותי, וכל הנטען על ידו לא היה אלא שקרים בוטים שמטרתם למלט את עצמו מאימת הדין"

נעם ברקן

רבע שנים חיכתה דורית (שם בדוי) לקרוא את המילים האלו: "אני נותן אמון מלא בגרסת התובעת לאירוע ודוחה את גרסת הנתבע". ארבע שנים מאז אותו לילה שבו הגיעה עורכת הדין הצעירה למפגש עם יעקב פליסיאן, אחיו של חגי, שהיה באותה העת החשוד המרכזי בפרשת הרצח בבר־נוער. באותו מפגש, השלישי בינה לבין פליסיאן, תקף אותה הלקוח החדש, ששהה באותו זמן במעצר בית במחסן העסק המשפחתי, שם היה לו משרד, הכולל מיטה.

"לאחר שבחנתי את הראיות שהובאו בפניי ואת גרסאות הצדדים, אני סבור כי במאזן ההסתברויות הנדרש במשפט האזרחי יש להעדיף את גרסת התובעת לאירוע על פני גרסת הנתבע", כותב השופט רפי ארניה בפסק הדין. "בזמן האירוע התובעת הביעה באופן ברור, מפורש וחד־משמעי כי אינה מעוניינת בקיום יחסי מין עם הנתבע, ודרשה ממנו כי יפסיק את מעשיו. הנתבע התעלם מדרישות, בקשות ותחינות התובעת, וכפה עליה את יחסי המין".

"חיי התנפצו לרסיסים"

"אומרים לי שעכשיו אני ניצחתי. אבל באונס אין מנצחים, רק מפסידים", אומרת דורית בראיון בלעדי ל־"24 שעות", לאחר שבית המשפט אימץ במלואה את גרסתה ופסק לה פיצוי של רבע מיליון שקל. "בכל ההליך הזה, ולמרות ההכרה המבורכת שקיבלתי בפגיעה בי, אין אף צד מנצח — יעקב פליסיאן שאנס הפסיד מזמן, רק כי בחר לאנוס, ואני הפסדתי מזמן — הפסדתי עולם ומלואו שאבד לי, תוך התמודדות בלתי פשוטה עם הרס של חיי".

את חייה מתארת דורית כמתחלקים לשניים: לפני ואחרי קיץ 2013, שבו הותקפה על ידי פליסיאן. "הרגשתי שחיי התנפצו לרסיסים ומה שהיה לא ישוב", היא אומרת בכאב. דורית, אז עורכת דין בתחילת דרכה, חוברה ליעקב דרך עורך דין שהכירה, ששאל אם תרצה לקחת על עצמה את הטיפול במשפחת פליסיאן כאשר חקירת הרצח ב"בר־נוער" בתל־אביב עמדה במוקד תשומת הלב הציבורית, ונראה היה שזו רק שאלה של זמן עד שחגי יועמד לדין. יעקב שימש כראש המשפחה שעל פיו יישק דבר, לכן כשביקשה להשתלב בתיק פנתה אליו. עבור יעקב פליסיאן, דמות מוכרת היטב למשטרה, זאת לא הייתה הפרשה הראשונה שבה שמו מעורב. כיום, ללא שום קשר לפרשת האונס, הוא מרצה עונש מאסר של 11 חודש בשל סכסוך אלים עם בני משפחתו.

לאחר שתי פגישות מקצועיות וחילופי מסרונים ידידותיים ובלתי פורמליים בין דורית לבין יעקב, הגיעה עורכת הדין הצעירה לפגישה שלישית, ובמהלך אותה פגישה ביקש פליסיאן משני הנוכחים הנוספים לעזוב על מנת שישוחח עם דורית לבד. מה שאירע שם לאחר מכן עומד בבסיס התביעה האזרחית שהגישה נגדו.

בפסק הדין מתייחס השופט לחילופי המסרונים בין פליסיאן לדורית, שכללו אייקונים של פרחים וכוכבים, וכן להחלטתה להגיע לפגישה פרטית איתו בשעת לילה — ושומט לחלוטין את ניסיונו של פליסיאן להשתמש בעובדות אלה כהגנה. "איני שולל את האפשרות כי התנהלות הנתבע נבעה בין היתר מפרשנותו השגויה את התנהלותה הבלתי פורמלית של התובעת המתבטאת בין היתר בחילופי המסרונים הידידותיים הכוללים שימוש במילים 'יפיופה', 'נשמה', 'מאמי'… בצירוף האייקונים אשר אינם מקובלים במערכת יחסים שבין עורך דין לבין לקוח, במיוחד כאשר מדובר בלקוח שזה מקרוב בא (ולא לקוח ותיק) והעובדה שהגיעה למחסן חשוך בשעת לילה מאוחרת בגפה והסכימה להישאר עימו במשרדו בגפה… לא מן הנמנע שסבר כי הם מהווים סוג של איתות מצידה לקיום יחסי מין בהסכמה. מכל מקום", כותב השופט, "וזו הנקודה החשובה בענייננו: אני נותן אמון מוחלט בגרסת התובעת, שברגע האמת, בעת שהנתבע החל במעשיו, היא הביעה רצונה באופן ברור ונחוש, ובלתי ניתן לפרשנות, כי אינה מעוניינת בקיום יחסי מין עימו, ואולם הנתבע, שהיה צריך בשלב זה לחדול מיידית ממעשיו, לא שעה לתחינותיה ובקשותיה, וביצע בה את זממו".

לאחר האירוע דורית, עורכת דין פלילית, עשתה הכל לפי הספר: בפסק הדין מציין השופט כי דורית הגישה תלונה באופן מיידי, נסעה לבית החולים שיבא כדי להיבדק, שיתפה מיד את הצוות הרפואי בכך שנאנסה ואף מסרה את גרסתה בפני חוקרי המשטרה.

"מצאתי את עצמי לא רק נאנסת, על כל המשמעויות המחרידות שעולות מכך, אלא נשאבת לתוך חקירת משטרה קשה שהייתה כרוכה גם בהתנהלות מבזה ומשפילה מול הפרקליטות", היא אומרת עכשיו בראיון ל"ידיעות אחרונות".

מדוע מבזה?

"בסופו של יום נסגר התיק מחוסר ראיות, וכשקיבלתי את חומרי החקירה לידיי ראיתי שהמשטרה 'עשתה עבודתה נאמנה'", היא אומרת בציניות, "וחקרה היטב את שאלת השאלות בתיק הזה, שלא הייתה 'האם היה אונס?', אלא 'האם קיימת יחסי מין עם לקוחות בעבר?' — התשובה לכך כמובן שלילית. התמקדות החקירה דווקא בניסיונות להוכיח את אופיי ה'רע' וה'מופקר' ולמצוא לכך ראיות אובייקטיביות מספרת יותר מכל את סיפורה של כל מתלוננת על עבירת מין חמורה בישראל. סיפור של דרך המתחילה בכמיהה בסיסית לצדק ומסתיימת בטקס השפלה משולח כל רסן".

לדבריה של דורית, בארבע השנים שחלפו מאז הגישה תלונה "נוכחתי לגלות כי למרבה הזוועה אני לא יוצאת דופן. תיקים נסגרים על ידי הפרקליטות חדשות לבקרים גם כשיש בהם ראיות למכביר, בלא הסבר מנומק של ממש על ידי הפרקליטות".

חוץ מאכזבתה מטיפול גורמי אכיפת החוק בתלונתה מציינת דורית בכאב את המתקפה האישית לה הייתה נתונה לכל אורך הדרך — מתקפה ששחקה אותה נפשית. "הועמדתי בכיכר העיר תוך שההמון זורק עליי בוץ, משפיל ומבזה אותי. קראו לי שקרנית, מתלוננת שווא. עד היום אינני מבינה מהיכן המון אדם, שמעולם לא נחשף לפרטי התיק או לחומר הראיות, מצא לנכון להפיץ עליי שקרים כאילו היו עובדות. העובדה שצלחתי את כל המסכת המחרידה שנכפתה עליי, והצלחתי בסופו של יום להגיע למעמד קבלת הצדק בבית המשפט, אינה עניין של מה בכך".

"זכיתי לקבל הכרה"

לאחר שהתיק הפלילי נסגר מחוסר ראיות החליטה דורית להגיש תביעה אזרחית נגד פליסיאן. תביעה שהסתיימה בניצחון מוחץ. בפסק הדין מותח השופט ארניה ביקורת חריפה על פליסיאן וכותב כי התרשם שהנתבע "הוא אדם אלים ובוטה, אשר השמיע אמירות המלמדות על תפיסת מציאות מעוותת ויחס מחפיץ לנשים. המשפט כולו לווה בהתפרצויות של הנתבע כלפי התובעת, לעג כלפיה, השמעת הערות משפילות וסרקסטיות כלפיה וכלפי באת־כוחה, על גופה של התובעת ועל משקלה. הנתבע אף לא היסס לקרוץ אל קלדנית בית המשפט, ואף נשמעה טענה מפי התובעת שתוך כדי שבית המשפט הסיט את מבטו לרגע עשה הנתבע תנועה מגונה בלשונו לעברה".

"פסק הדין הוא אור לכל נפגעי התקיפה בכלל, ונפגעי תקיפה מינית בפרט. הוא מראה שגם אם דלת אחת נסגרת בדמות המשפט הפלילי, עדיין הקול שלהם יכול, ורצוי שיישמע", אמרה אתמול עו"ד שירי זיידמן, שייצגה את דורית בתביעה האזרחית. "הנפגעים יכולים לקבל צדק במקום אחר. לצערי, הרבה אנשים חושבים שאם התיק נסגר בהליך הפלילי כנראה הצד השני לא אשם. גם בקרב עורכי דין היו שאמרו שאם התיק נסגר כנראה מדובר בתלונת שווא. כאן הוכחנו שמדובר בתלונת אמת. אנחנו בהחלט מאושרות על התוצאה. דורית הגיעה אליי לאחר שדחו את הערר שהגישה לפרקליטות על סגירת התיק הפלילי עם כל חומרי החקירה, ומיד ידעתי שאנחנו נלך עם הסיפור הזה עד הסוף. הייתי משוכנעת בכוח הראיות. במשפט האזרחי נדרשת הוכחה של 51 אחוזים שלא כמו במשפט הפלילי, בו נדרשת הוכחה של מעל לכל ספק סביר. למרות זאת, השופט עשה עבודה מעמיקה. הוא רצה להבין את התמונה במלואה כדי שההכרעה תהיה מבוססת ומעל ל־51 האחוזים הנדרשים — וזאת גם התמונה שעולה מפסק הדין".

היום, מותשת אחרי ארבע שנות הליכים, דורית מסתכלת על התוצאה בתחושת סיפוק מסוימת, אבל התוצאה הסופית לא מחקה את הדרך הקשה שעברה עד אליה. "אני מוקירה את פסק הדין ויודעת שלא היה יכול להיקבע אחרת במסכת הראיות שהובאה בפני בית המשפט", היא אומרת. "אחד הדברים שהכי חשובים לנפגעת עבירה הינו ההכרה בפגיעתה. במקום שמכחישים את פגיעתה, כאילו מכחישים עולם שלם ואפל שנכפה עליה, עולם של סבל גדול ומתמשך, של השפלה וביזוי. אני זכיתי לקבל את ההכרה הזו, אבל עברתי מדורי גיהינום בדרך אליה. אני מתרגשת על קבלת ההכרה הזו, למרות שהגיעה באיחור, והיא חשובה לי מאין כמוה. למרות זאת, אני חושבת שאנחנו נמצאים, מבחינה חברתית ומשפטית, במקום בו חייב להיות שינוי שורשי ומהותי למניעת הסבל של כלל הנפגעות בישראל. שינוי כזה יכול להגיע רק משינוי יחס הפרקליטות כלפי מתלוננות וקיצור ההליכים בבתי המשפט למען מניעת עינוי הדין, שהוא רב ועצום במקרים כאלה".

למה בכל זאת המשכת ללכת בדרך?

"אני חושבת שהתשובה לכך מצויה במנעד האפשרויות הדל שעמד לרשותי — להיות או לחדול. לכן נאלצתי למצוא כוחות שלא ידעתי שקיימים בי ולפעול, לעתים בבדידות. אני יודעת שאחיותיי הנפגעות לרוב לא מצליחות לעמוד בלחצים, בהתמודדות הקשה מול המערכת, בניהול הסיזיפי של הליך משפטי. חוסר היכולת לעבוד ולהתפרנס בתקופה שאחרי הפגיעה, המצב הנפשי הקשה ההולך ומידרדר ותחושת הבדידות שהולכת ומתעצמת, כל אלה משתקים ובעיקר גורמים לתחושת אין מוצא קשה ורצון להרים ידיים".

אחרי כל מה שעברת, את ממליצה להתלונן?

"אין לי יכולת להשיב על זה, אבל אני כן חושבת שחובה עלינו כחברה לתת את כל המידע למתלוננת בטרם הגשת התלונה; מתלוננת צריכה לדעת שהיא הולכת להליך קשה, ארוך ומשפיל. היא צריכה לדעת שמבחינה סטטיסטית רוב הסיכויים שתלונתה תיסגר בלא כלום. היא צריכה לדעת שהטרנד של השנים האחרונות הוא פוגעים שתובעים נשים שהתלוננו ותיקן נסגר. מצד שני, היא צריכה לדעת שגם לשתיקה יש מחיר עצום, ורק לאחר ידיעת כל הנתונים הללו לקבל החלטה מושכלת".

כשאת מביטה על הדרך שעשית בארבע השנים האחרונות, איך את מסכמת את המקום שהגעת אליו?

"לאחר שביזו אותי ברמה הגבוהה ביותר שקיימת ואף תבעו אותי בסך מאות אלפי שקלים, אני יכולה לעמוד ולהגיד בקול רם, צלול וברור כי יעקב פליסיאן אנס אותי, כי יעקב פליסיאן הוא אדם מסוכן שיש להיזהר מפניו וכי כל הנטען על ידו לא היה אלא שקרים בוטים וגסים שמטרתם הייתה אחת — למלט את עצמו מאימת הדין".

"חיזוק לגרסת התובעת"

בפסק הדין מציין השופט ארניה כי התרשמותו מפליסיאן הינה של "אדם מתוחכם, אשר יודע היטב כיצד לבצע מעשים באופן שייצרו ספק סביר ביחס לפליליותם. הנתבע העיד על עצמו כי הוא מודע היטב לכללים המשפטיים, וכדבריו — 'אני מבין חוק, משטרה ובתי משפט'. אין ספק בליבי כי הנתבע טווה רשת של ביטחון סביב התובעת בשתי הפגישות הראשונות על מנת לגרום לה להרגיש בטוחה, כפי שבפועל קרה, ואז ניצל את תחושת הביטחון שנטע בה כדי לבודד אותה ולכפות עליה יחסי מין בניגוד לרצונה וללא הסכמתה, והכל תוך שמירת אותו ספק סביר הנדרש על מנת שלא יואשם בפלילים".

השופט מחזק את תחושת ה"אין ברירה" שתיארה התובעת. תחושה ש"מחוזקת גם נוכח פערי הכוחות בינה לבין הנתבע, ההבדלים במשקל, לכך יש להוסיף את דלת הברזל בפתח הכניסה למחסן אשר נדרש כוח כדי לפתוח אותה".

בפסיקתו מדגיש השופט את אמינותה של דורית ומציין בין היתר את עדותם של חוקר המשטרה והעובדת הסוציאלית בבית החולים שראו את דורית מיד לאחר האירוע ודיווחו על מצבה הנפשי הקשה בעת מסירת העדות והבדיקה; עדותם של אחות בית החולים ושל החוקר שקיבל את עדותה השנייה יום למחרת; ועדות החבר שסיפר כי דורית פחדה לישון לבד בלילה שלאחר האירוע כמחזקות את אמינותה. בעדותה אמרה אמה של דורית: "כשהגעתי לבית החולים נכנסתי למיון וראיתי את דורית מכווצת כולה כמו איזה תינוק קטן מתחת לשמיכה של בית החולים. היא הייתה חיוורת כמו סיד. חיבקתי אותה חזק־חזק".

"עדויות אלה", כותב השופט, "יוצרות תמונה ברורה ביחס למצבה הנפשי של התובעת מיד לאחר האירוע. ניכר מהם כי בשעות הראשונות שלאחר האירוע התובעת הייתה בטראומה קשה, הדברים נחזו על פניה, וטראומה זו השליכה על התנהגותה. בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, עדויות אלה בדבר מצבה הנפשי זמן קצר לאחר האירוע מהוות חיזוק של ממש לגרסת התובעת כי נאנסה על ידי הנתבע וכי יחסי המין עימו לא היו בהסכמתה".

השופט מציין את החבורות שתועדו על גופה של התובעת, שבאות בסתירה מוחלטת לגרסת הנתבע כי יחסי המין התקיימו בהסכמה, בהנאה הדדית וללא שהפעיל על התובעת כוח כלשהו".

השופט ארניה מבהיר גם כי האפשרות ש"עלילת האונס מהווה נקמה של התובעת בנתבע על כך שלא קיבלה את הייצוג בפרשת הבר־נוער אינה מתקבלת על הדעת". במהלך החקירה הנגדית פנה עורך דינו של פליסיאן לתובעת והטיח בה: "אנחנו כאן רק בגלל שלא קיבלת את הייצוג. מה יש לך לומר?" בתגובה השיבה דורית: "שני דברים – קודם כל, אנחנו היינו יכולים לא להיות כאן היום אם יעקב לא היה מחליט לאנוס. בגלל זה אנו נמצאים כאן היום. ושנית, הטענה ההזויה שהמניע להגשת התלונה כי לא קיבלתי את הייצוג היא טענה שאני לא יודעת מי המציא אותה, אבל היא טענה הכי הזויה ששמעתי בחיים שלי… הרי כל מתלוננת באשר היא, וזה קרה גם לי, החיים שלי נהרסו. נזקקתי להגנה של יחב"ל, החקירה הייתה אחד הדברים המשפילים שעברתי בחיים שלי, בודדו אותי, נידו אותי, שיימינג מטורף, שאין לי מילים בכלל… מה היה לי להרוויח מזה?"

לעדותה של דורית ולהתנהלותה בבית המשפט בכלל השופט ארניה מייחס אמינות גבוהה. "התרשמתי כי עדות התובעת הייתה אותנטית ובאה מתוך כאב עמוק. אכן, אין לכחד: התובעת הינה אישה חזקה, דעתנית ומוחצנת אשר אף היא לא טמנה ידה בצלחת והשיבה לנתבע בהתפרצויות מצידה כלפיו. עם זאת, האמת ניכרה מכל פינה בעדותה בפניה. היא נחקרה בחקירה נגדית ארוכה, קשה וחודרנית, אך על אף זאת לא נפל כל מתום בגרסתה. עדותה לוותה בפרצי בכי, בעיקר כשהחקירות נגעו לגרעין האירוע, והיא אף יצאה מן האולם בסערת רגשות מספר פעמים כשלא יכלה לשאת יותר את עדות הנתבע ביחס לפרטי האירוע. גרסתה של התובעת הייתה אחידה וסדורה לאורך כל הדרך, החל מיום הגשת התלונה ועד לעדותה במשפט, ולא ניבטו בה כל בקיעים, חללים, או סתירות. אין ספק בעיניי כי בגרסתה יש יותר מגרעין של אמת, אותו עמוד שדרה בסיסי אשר מהווה נקודת המוצא להעדפת גרסתה על פני גרסתו של הנתבע".

עו"ד שמעון פרנקו שמייצג את יעקב פליסיאן יחד עם עו"ד אבי איטח מסר בתגובה: "טרם קיבלנו את פסק הדין, אנחנו כמובן מכבדים את פסק הדין. מאמינים שלא היה מקום לקבל את התביעה ולא לחייב אותו בפיצוי. כמובן נשקול את המשך דרכנו בהמשך לקביעות בפסק הדין". •

למקור המאמר
קטגוריות
מאמרים

דעה: ניכור הורי איננו טרנד – זו מציאות קשה וכואבת

לא פעם עולה השאלה – האם בכל פעם שיש קטין אשר אינו רוצה לראות את הוריו, זהו ניכור הורי? • יש צורך להגדיר את הכלים העומדים לרשות מערכת המשפט ולמערכת הרווחה והמטפלים, במטרה למגר את התופעה הנוראית של ניתוק הקשר

בימים אלה מוגשת עתירה לבית המשפט המחוזי, במטרה לדון ולהסדיר את כל נושא ההכרה והטיפול בניכור הורי. בד-בבד נשמעות טענות שהנושא הפך ל"טרנד" בענף המשפט, ושזהו בר-חלוף, וחבל להתייחס לנושא זה ברצינות הנדרש. חשוב להבהיר, מקרים אלה של ניכור הורי אינם נדירים או נושאים חדשים שצצו להם פתאום, אלה מקרים שכיחים מאוד ומורכבים אף יותר. כעורכת דין אני מטפלת במקרים רבים אלה כבר שנים ארוכות והגיע הזמן שמערכת המשפט תגדיר את הכללים והמסגרות בכל הנוגע לניכור הורי, תסדיר את דרכי הפעולה ובעיקר ההבנה הברורה לכל העוסקים בדבר; כיצד עליהם לפעול במקרים אלה ובראש ובראשונה לדעת לזהות ולאבחן את המקרה ככזה.

לא פעם עולה השאלה, האם בכל פעם שיש קטין אשר אינו רוצה לראות את הוריו – זהו ניכור הורי? אין לכך תשובה חד משמעית, ויש לבחון כל מקרה לגופו. אך במידה ואובחן מקרה כניכור הורי, עולות שאלות נוספות; כיצד פועלים ובאיזה לוחות זמנים?

אלה לא מקרים ששמורים רק לבתי המשפט ויש צורך להגדיר את הכלים העומדים לרשות מערכת המשפט, אך גם למערכת הרווחה והמטפלים, במטרה למגר את התופעה הנוראית של ניתוק הקשר, שפוגע בילדים בעיקר, אך גם בהורים לא פעם.

יתרה מזאת, אלמנט הזמן בתיקים אלה הוא קריטי ויש חשיבות רבה לפעול במהירות להוביל לתיקון המצב וחידוש הקשרים בין הילדים להוריהם בצורה הטובה ביותר.

ילדים זקוקים לקשר בריא, חם ואהוב עם שני הוריהם, וכאשר יש ניכור וניתוק חד-צדדי הם עלולים לגרום לנזקים עצומים אצל ילדים, החל מנזק נפשי שיכול להוביל עד מצב של התפתחות מחלות נפשיות ואף עד הפיכת הקטין לבוגר מנוכר, המסוגר מסביבתו. לא פעם זאת התוצאה, שנובעת מאיבוד דמות הורית בחייו, שמלווה עם קונפליקט הורי שמוסיף עומס רגשי נוסף על הילדים, שגם ככה נקרעים בין הורה אחד לשני ולנזק ארוך הטווח לנפשם, דבר אשר משליך באופן ישיר על חייו האישיים, בקשריו עם חברים ובבית הספר.

והרי אנחנו ההורים אמונים על בריאות נפשם של ילדינו, רוצים בטובתם ועם זאת, ישנם הורים המגיעים למחוזות הניכור, הכיצד?

מקרים אלה לא מתרחשים בקרב זוגות נשואים, בעיות אלה מתחילות כאשר זוגות נפרדים וכל הורה מפעיל את מערך השיקולים הרגשי שלו, אשר לא תמיד לטובת הילד, לדוגמא; שיקולי אגו, שנאה, אני אראה לו/לה, שליטה ועוד.

לחץ זה פועל על נפשו העדינה של הילד במיוחד לקראת גיל ההתבגרות ואז מתחיל תהליך ההתרחקות עד מצב של ניתוק מוחלט מההורה השני. הסיבות רבות ורובן קשורות לאופן תהליך הגירושים אשר חווה אחד ההורים כאובדן ומנסה ״לנכס נקודות זכות״ לטובתו ובדרך רומס את ילדיו. ישנם גם מקרים של הורים בעלי מבנה אישיותי נרקיסיסטי או מבנה אישיותי בעייתי אחר כאשר הם פועלים מהחולי שלהם על הילד שלהם וגורמים לניכור.

כך או כך, אלה מצבים קשים אשר על המערכת המשפטית והטיפולית לפעול באופן מיידי וברור, תוך שימוש בכלים המתאימים לכל מקרה לגופו, מבלי להרפות ולוותר עד שיחודש הקשר.

לצערי, לאורך השנים בהן ניהלתי לא מעט תיקי ניכור הורי, ברובם לאחר הגשת הבקשה לא היה מענה מיידי מצד השופטים, לא היה דיון ופעולות מיידיות למניעת העמקת הניכור. לכן, יש טעם בהגשת העתירה בעת הזו. ישנו הצורך בהכנת תכנית פעולה ברורה עבור השופטים שדנים בתיקים אלה ואני מאמינה שמערכת המשפט תפעל להסדיר את הנושא. 

קטגוריות
מאמרים

דחיית ערעור על החלטת כב' ראש הוצל"פ בעניין חיוב מזונות

תמ"ש
בית משפט לעניני משפחה במחוז תל – אביב
5036-97
27/02/2008
בפני השופט:
פלאוט ורדה

– נגד –
התובע:
פלונית
עו"ד אלקוני אסף
הנתבע:
פלוני
עו"ד זיידמן שירי
           פסק-דין
  1. אף שתיק המשפחה של הצדדים שבפני מתנהל בבית משפט לענייני משפחה בראשל"צ, הרי שבהתאם ל תקנה 120 (ב1) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979, בימ"ש זה הוא המוסמך לדון בתובענה, שעניינה ערעור על החלטת ראש ההוצל"פ בלשכת ההוצל"פ בתל אביב.
  1. הערעור הינו על החלטת כב' ראש ההוצאה לפועל בת"א (כב' הרשמת מירה דהן), מיום 02.05.07, אשר דחתה בקשת זוכה (המערערת) להגדיל את יתרת חובו של החייב (המשיב) בתיק ההוצל"פ בגין "הפרשים".
  1. החלטה זו ניתנה לאחר מספר פניות, תגובות והחלטות באותו עניין, אשר תחילתן בבקשת המערערת שהוגשה ללשכת ההוצל"פ ביום 03.04.06 ובה עתרה לעדכן (למעשה, להגדיל) את חיוב המזונות. לבקשה זו ניתנה החלטה ביום 04.04.06- כי בגין חיובי העבר הנטענים ע"י המערערת תוגש חוו"ד מטעם רו"ח מטעם לשכת ההוצאה לפועל, היינו רו"ח ניטראלי (להלן גם "חוות דעת המומחה").
  1. חווה"ד הוגשה ביום 25.12.06. מייד עם קבלתה הורתה ר' ההוצל"פ לצדדים להגיב על חווה"ד בתוך 20 יום. לבקשת המערערת ניתנה לה ביום 22.01.07 ארכה להגשת תגובתה בשלושים יום.
  1. תגובתה של המערערת התבטאה בהגשת חוו"ד נגדית מטעמה. על כך החליטה ר' ההוצל"פ, בהחלטה מיום 18.03.07, כי הגשת חוו"ד נגדית איננה הדרך הראויה להשגה על חווה"ד הניטראלית שהוזמנה, כדבריה: "…אין מקום לעשות כן, אלא רשאית ויכולה הזוכה להפנות לחוות דעת המומחה שבתיק, ולהציג מה לדעתה אינו מדוייק (אם בכלל) באותה חוות דעת. ניתנת ארכה לזוכה לפעול בהתאם ותוך 15 ימים מהיום".
  1. רק ביום 26.04.07 פנתה המערערת לר' ההוצל"פ עם הבהרותיה, ובהמשך ניתנה ההחלטה נשוא הערעור שבפני.
  1. לטענת המערערת, שגתה ראש ההוצל"פ כאשר נתנה את ההחלטה מיום 02.05.07 מבלי שקיימה דיון בהתאם לסעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל התשכ"ז-1967 , ומבלי שאפשרה למערערת לחקור את רואה החשבון שהגיש את חוות הדעת. מוסיפה המערערת וטוענת כי המומחה טעה בכך שחישב את החוב כאילו היה אמור להיות משולם ב-19 לכל חודש, בעוד שבפועל היה אמור החוב להיות משולם ב-11 לכל חודש, וכן לא חישב ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין אלא מיום פתיחת תיק ההוצאה לפועל.
  1. לטענת המשיב לא נפל כל פגם בהחלטת ראש ההוצאה לפועל. אין המדובר בבקשה בטענת "פרעתי", שכן בקשה בטענת "פרעתי" מוגשת לעולם ע"י החייב, ואילו העניין שבפנינו תחילתו בבקשת זוכה. וע"כ לא היתה חובה על ר' ההוצל"פ לקיים דיון כלשהו, ובוודאי שעל העניין לא חל סעיף 19 לחוק ההוצל"פ. עוד טוען המשיב, כי מאז ומתמיד שילם את כל חיובי המזונות במועדם, ולא נותרה עוד כל יתרת חוב לתשלום, אלא אף נותרה יתרה לזכותו. לעומת זאת, המערערת היא שלא הקפידה לעדכן את תיק ההוצל"פ ולדווח על כל תשלום ותשלום שקיבלה.
  1. דיון 

טענתה העיקרית של המערערת הינה כי על ראש ההוצל"פ היה לקיים דיון במעמד הצדדים, שכן, הליך של בקשה על פי סעיף 19 לחוק ההוצל"פ, בטענת "פרעתי", מתנהל כדיון בבימ"ש לכל דבר ועניין, ולצרכי ערעור, ההתייחסות להחלטה הינה כהתייחסות לפסק דין.

משלא התקיים דיון במעמד הצדדים, ולצדדים לא התאפשר לחקור את העדים והמומחה, כך לטענת המערערת, יש לבטל את ההחלטה נשוא הערעור.

  1. טענה זו דינה להידחות.

ההליך שנערך בפני כב' ראש ההוצל"פ, כפי שתואר בהרחבה לעיל, תחילתו בבקשת המערערת, הזוכה, להגדלת יתרת החוב, ועל כן אין מדובר בטענה מסוג "פרעתי".

לפיכך, אין לקבל את הטענה כי על ראש ההוצאה לפועל הוטלה חובה לקיים דיון במעמד הצדדים, כפי שאכן חייבים לעשות בעת שדנים בבקשות על פי סעיף 19 לחוק. טענה זו, כאמור, דינה להידחות.

למעשה, ניתן לסווג את ההליך שהתקיים בפני כב' ראש ההוצל"פ, ואשר בסיומו ניתנה ההחלטה נשוא ערעור זה, כהליך שנערך על פי תקנה 17א(ב) לתקנות ההוצאה לפועל תש"ם-1979 . בהליך על פי תקנה זו אין כל חיוב בקיומו של דיון במעמד הצדדים, וכן אין בהכרח צורך בחקירות.

  1. באשר לטענה לגופו של עניין, היינו, כי חוות דעתו של המומחה שמינה ר' ההוצל"פ שגויה, טענה זו יכול שהיה בה ממש אילו היה מוגש ערעור על החלטת ראש ההוצל"פ מיום 18.03.07, אשר קבעה כי הגשת חוות דעת נגדית איננה הדרך הראויה להגיב על חוות דעת המומחה, והותוותה דרך אחרת להגיב על מסקנת המומחה. אלא שהמערערת מצידה לא הגישה ערעור על החלטה זו .
  1. נראה, כי המערערת העדיפה לנהוג כאמור בסיפא להחלטה מיום 18.03.07, היינו להגיש תגובה ישירה לחווה"ד, כפי שהתאפשר לה לעשות בתוך 15 יום מיום מתן ההחלטה          (18.03.07). כלומר, עד ליום 02.04.07. ואולם, המערערת איחרה והגישה את התגובה מטעמה רק ביום 26.04.07, איחור של 24 יום.
  1. בנסיבות אלה, אין למצוא פגם כלשהו בהחלטת כב' ראש ההוצל"פ נשוא הערעור שבפני.

כב' ראש ההוצאה לפועל התייחסה במלוא הרצינות לטענות המערערת: היא מינתה רו"ח לבדיקת טענותיה של המערערת, היא אפשרה למערערת להגיב על חוות הדעת ואף נתנה לה ארכה לצורך כך. על אף שראש ההוצל"פ סברה כי אין מקום להגיב על חוות דעתו של מומחה ניטראלי מטעמה בדרך של מומחה מטעם אחד הצדדים היא אפשרה למערערת בכ"ז להגיב בדרך אחרת בתוך 15 יום.

למקור המאמר
קטגוריות
מאמרים

מנישואים פתוחים לחצי מיליון ש"ח פיצויים

בית הדין הרבני סירב לקבל את טענתו של אדם כי הוא ואשתו מנהלים זוגיות פתוחה, וגזר עליו את מלוא הכתובה ופיצויים נוספים
 

סכסוך גירושים מוזר כזה לא מגיע בכל יום לפתחו של בית הדין הרבני. האישה, שיוצגה על ידי בהליכי הגירושים בהן נקטה, הביאה בפני בית הדין ראיות רבות לכך שבעלה מבלה עם נשים שונות ומגוונות, ואף תמונות מפלילות המראות את הבעל מהלך לצד אישה בהיריון, הנראית כבת זוגו לכל דבר ועניין.

הבעל לא הכחיש את הדברים, והודה בפני הדיינים כי הוא נוהג לקיים יחסי מין עם נשים רבות, וכן שהאישה שאת תצלומיה הגישה אשתו אכן נכנסה להיריון ממנו, אך טען במפגיע כי אשתו לא רק שהתירה לו להתרועע עם כמה נשים שרק יחפוץ, אלא שהשניים אף חתמו על הסכם המתיר לכל אחד מהם לקיים יחסי מין עם פרטנרים נוספים, כחלק מנישואים פתוחים בהם בחרו השניים כצורת חיים.

סליחה, זה מנוגד להלכה

הדיינים הביטו בהסכם החתום בידי הבעל והאישה בהשתאות, ויצאו את האולם כדי לטכס עיצה. כעבור שעה ארוכה חזרו הדיינים ופסק דין בידם, ובו אין הם לא רק דוחים מכל וכל את ההסכם עליו חתמו בני הזוג, אלא אף בוחרים, באופן נדיר, לחייב את הגבר בכתובה ובתוספת כתובה. למעשה, הדיינים חייבו את הבעל בפיצויים לאשתו על סך כחצי מיליון שקלים.

הדיינים נימקו את החלטתם בכך שחוק הנישואים על פי ההלכה היהודית, לא מתיר קיום הסכמה לקיום יחסי מין עם אחרים. הדיינים הוסיפו ונימקו, כי אם בני הזוג הגיעו להסכמה כי אין הם רוצים לחיות יותר יחד, הם יכולים לפנות אל בית הדין בבקשה לסיום הנישואים, והוא ורק הוא אשר ידון ויפסוק אם על הנישואים להסתיים או לא. הכרעה כזו היא תמיד בידיו של בית הדין ולא של בני הזוג עצמם.

הדיינים הזדעזעו מהשיטתיות בה פעל הגבר ומהחופשיות בה ראה לנכון להצדיק את מעשיו, ועל כן הענישו אותו ביתר חומרה, ועל כן, במסגרת הסכם הגירושים, הוא עתיד להעביר כ-500 אלף שקלים אשר ינוכו מחלקו ברכושם המשותף.

למקור המאמר