Categories
מאמרים

מיוחד: עורכי דין מדברים על פסקי הדין הבולטים של השנה החולפת

26/09/2019, עו"ד לילך דניאל

בעוד מספר ימים נציין את תחילתה של שנה עברית חדשה, וזה הזמן לבחון מה קרה בפסיקה בשנה החולפת. בחרנו פסקי דין חשובים שניתנו השנה בתחומי המשפט השונים וביקשנו מעורכי דין לומר כמה מילים לגביהם. וגם – איזה פסק דין קיבל את "בחירת המערכת"?

מה היו פסקי הדין שבלטו השנה במשפט פלילי, דיני עבודה, מנהלי, חוקתי ונזיקין? רגע לפני סיומה של שנת תשע"ט בחרנו 10 פסקי דין בולטים, מיוחדים או חשובים שניתנו השנה בתחומי משפט שונים וביקשנו מעורכי דין להביע את דעתם לגבי חשיבותם של פסקי הדין, ביקורת עליהם והשלכותיהם:

דיני משפחה | "בג"ץ הבוגדת"

פסק הדין, שניתן בחודש נובמבר, נכנס בקלות לרשימת פסקי הדין הבולטים ביותר שניתנו השנה, במיוחד בשל הסערה שהוא חולל. בפסק הדין נידונה הסוגיה של שיתוף ספציפי בדירת מגורים בין בני זוג המצויים בהליכי גירושין, והאם יש מקום לתת משקל לבגידה נטענת של אחד מבני הזוג. בית הדין הרבני האזורי קבע כי יש להכיר בשיתוף ספציפי בבית ועל כן זכאית האישה למחצית משווי הזכויות הרשום על שם הבעל. ערעור שהגיש הבעל לבית הדין הרבני הגדול התקבל ונקבע כי לאישה לא מגיע כל חלק בבית, תוך שניתן משקל לבגידה הנטענת שלה. נוכח האמור, הגישה האישה עתירה לבג"ץ, בה טענה כי יישום הדין הדתי על הסוגיה של שיתוף ספציפי בבית המגורים היוותה חריגה מסמכותו של בית הדין הרבני הגדול ומכאן שיש מקום להתערב בפסיקתו.

שופטי בג"ץ דחו את העתירה ברוב דעות לאחר שקבעו כי אין בנסיבות העניין הצדקה להתערב בפסיקת בית הדין הרבני, אולם הבהירו כי אין בכוחה של בגידה לבטל שיתוף נכסים שהתגבש לפניה. פסק הדין זכה לכותרות רבות וביקורות שטענו כי בג"ץ העדיף את הדין הדתי על פני זכויות האישה, וכי מדובר בפסיקה פרימיטיבית שתסלול את הדרך להכנסת שיקול הבגידה גם בנושאים אחרים. לא הספקנו למצמץ, ולפני כחודש ניתן פסק דין דומה בביה"ד הרבני הגדול, שקבע כי אישה שבגדה בבעלה בסתר במשך 10 שנים – לא תזכה למחצית מהרכוש המשותף. מכל מקום, נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות החליטה לקיים דיון נוסף בסוגיה בהרכב מורחב של 9 שופטים ולכן העניין עודנו פתוח.

עו"ד שירי זיידמן, עוסקת בדיני משפחה: "לדעתי, מוקדם לומר האם מדובר בהלכה אשר משנה את פני התמונה עבור מתגרשים. בפסק דינו הילך בג"צ בין הטיפות, כאשר דחה את העתירה בנימוק המרכזי שלא מדובר במקרה חריג המצדיק התערבות. בג"צ מדגיש את ההכרח להפרדה בין הדין הדתי לדין האזרחי ושקביעות רכוש חייבות להיות לפי הדין האזרחי. כך עשה בית הדין הרבני הגדול. בג"צ אינו מוכן כלל להיכנס לשאלה האם בגידה היא נימוק לשלילת כוונת שיתוף ספציפי, והוא מבין כי מדובר ביצירת תבערה אשר עלולה להשפיע על האיזון העדין מאוד בין הדין הדתי לאזרחי אשר הפרתו יכולתה להוביל אף לתבערה גדולה יותר בין שני מגזרים – חילוני ודתי. בג"צ דן בפסק דינו כיצד מתייחסים לסוגית כוונת שיתוף בנכס והאם בית הדין הגדול לערעורים ערך התייחסות שכזו בנימוקיו, וזו למעשה השורה התחתונה – בית המשפט לא יצא עם בשורה חדשה והוא גם לא התכוון לעשות זאת. למעשה, ייתכן ובמידה ובית המשפט אכן היה מעוניין 'להיכנס לעובי הקורה' הוא היה צריך לקבוע כי ישנה התערבות של הדין הדתי בדין האזרחי.

מנגד, אני סבורה כי דווקא מכיוונו של בית הדין הרבני הייתה כוונה להכנסת הדין הדתי לדין האזרחי – אך הדיינים עשו זאת בחכמה ולא שמו את נימוק הבגידה בפוקוס. אנחנו, העוסקים במלאכה והמתדיינים בהליכי גירושין, נצטרך לשים לב טוב טוב האם מגמת בית הדין הרבני ממשיכה בדרך זו של ערבוב שני הדינים – הדתי והאזרחי –  ואם כן, חובתנו המוסרית, המשפטית והאישית היא למנוע זאת".

למקור המאמר
Categories
מאמרים

קרב מגע

נערה תושבת פתח-תקווה בתלונה למשטרה: מעסה בספא בעיר נגע באיבריי האינטימיים במהלך עבודתו – לאחר בחינת הראיות החליטה הפרקליטות לסגור את התיק

למקור המאמר
Categories
מאמרים

מלכוד הגרושים

אישה תובעת את בעלה לשעבר, משום שהוא לא אוסף את הילדים בזמן בימי הסדרי הראייה שלו. התביעה הזאת מייצגת תופעה בעייתית בישראל: נשים נדרשות לוותר על קריירה, גברים נדרשים לוותר על זמן עם הילדים, וכשמתגרשים פתאום נראה שכולם מפסידים

מאת: מערכת און לייף

החיים בישראל מקדשים משפחתיות כמו גם עבודה קשה לצורך פרנסה. פעמים רבות, הדברים שזורים אחד בשני, שכן גידול ילדים בישראל מצריך, בנוסף לזמן ואנרגיה, גם משאבים כלכליים. כל הסיטואציה העדינה והמאתגרת לאיזון הזו הופכת קשה פי עשר – כשמדובר בזוגות גרושים.

אימהות נדרשות לוותר על התקדמות בקריירה כדי להיות עם הילדים, אבות נדרשים לוותר על חיי משפחה וזמן עם הילדים לטובת העבודה, משום שהם נתפסים כאחראים הבלעדיים לפרנסת המשפחה, והניסיון לנהל חיי משפחה במקביל לקריירה משגשגת מייצר מלכוד לגברים ולנשים כאחד. במקרי גירושין, מלחמת ההישרדות הזו הופכת למורכבת עד בלתי אפשרית, וכולם עלולים לצאת מופסדים. תביעה יוצאת דופן שהגישה אישה נגד בעלה לשעבר היא אחת הדוגמאות המעניינות לכך.

לטענת התובעת, בעלה לשעבר, איש הייטק, מסרב לאסוף את שני ילדיהם (10, 12) מבית הספר ב- 13:30 בימים בהם נקבעו לו הסדרי ראייה, ובסופו של דבר הם מגיעים בחזרה לבית שלה, או לביתה של סבתם (אימו של האקס).

בכתב התביעה, שהוגש על ידי עו"ד שירי זיידמן, נטען כי ימי הסדרי הראייה אינם זכות העומדת לבחירת האב, ולא יתכן כי הוא יראה את ילדיו רק כשירצה ואם לא יתחשק לו יוותר על כך. מדובר בחובה הורית. בכתב ההגנה שהגיש טען האב כי עבודתו האינטנסיבית מפרנסת היטב את ילדיו, ובשל אופייה התובעני היא לא יכולה להיקטע פעמיים בשבוע בשעות הצהריים. לטענתו, הסכם הגירושין נקבע כשהילדים היו קטנים יותר ושהו בצהרונים עד השעה 17:00. "בימי הסדרי הראיה שלו היא יכלה לעבוד עוד כמה שעות ולהרוויח יותר", אומרת זיידמן, "או לנסות לבנות זוגיות חדשה". בפסק הדין שהתקבל לאחרונה אמרה פקידת סעד כי בימים שהילדים תחת אחריותו, על האב לדאוג לסידור מתאים עבורם ולא לשלוח אותם לבית אימם.

הסדרי ראייה אינם זכות, טוענת התביעה החדשה 

"זו שאלה מוסרית מעניינת", אומרת ד"ר יפעת ביטון, משפטנית, חוקרת בתחום ביקורת המשפט הפרטי מהזווית הפמיניסטית-חברתית ומנכ"לית מרכז תמורה. "הקושי החברתי שמונח על הורים שלא עומדים בעומס של עבודה ומשפחה, מייצר עיוות כשנפרדים". לדבריה, התפיסה הבסיסית של שוק העבודה הייתה שמאחורי כל עובד נמצאת עקרת בית. היום הדפוס החברתי משפחתי השתנה אבל הדפוס של שוק העבודה לא ממש, הוא רק נהיה יותר תובעני כלפי העובד. "פעם כל המרחב הביתי היה נתון בידיה של האישה. נשים נאבקו כדי לעבוד בחוץ אבל לא נאבקו כדי שיהיה מי שיעשה איתן את העבודה בבית ולכן יש להן משרה כפולה", אומרת ביטון.

"אני לא מאשים גברים או נשים, לא צריך לעשות תחרות, אלא לשנות את החוק", אומר גיא רוה מעמותת "הורות משותפת=טובת הילד" שהוקמה בכדי לקדם את חלוקת האחריות ההורית בין ההורים לאחר גירושיהם, כך שכל אחד מהם יהיה שותף משמעותי בגידול ילדיהם. "מבחינת המצב החוקי בארץ – לאב אין שום אחריות הורית מלבד הנושא הכספי. רק האבא צריך לשלם מזונות אבל כל האחריות ההורית, כמו לקחת את הילדים מבית הספר ומהחוגים, היא על האם", מסביר רוה. "לצערי, גם המדינה וגם עורכי דין ומגשרים כותבים בחלק מההסכמים ש'האב רשאי לקחת ביום X את הילדים מבית הספר'. מה זה רשאי? אלו הילדים שלך!" הוא אומר.

מבחינת החוק לאב יש אחריות כלכלית, לא הורית. גיא רוה

"ירצה האב – ישמור על קשר עם ילדיו. לא ירצה – הנטל ייפול על האם. כתוצאה מכך, חלק מהאבות מרגישים בנוח שלא לעמוד בהסכמות כלשונן, ומקיימים קשר לא סדיר עם ילדיהם, מאחרים להגיע לקחת את הילדים, או אף מבטלים ברגע האחרון את המפגש. בכך הם גם פוגעים בילדים וגם דוחקים את האם לפינה, מחייבים אותה לשנות תוכניות, להישאר עם הילדים או לארגן בייביסיטר, וכמובן להתמודד עם שברון הלב של הילדים", מפרט רוה. "במקביל, אימהות לעיתים מתייחסות לזמני השהות של האב עם הילדים כ'רשות' או 'זכות' – ולעיתים מונעות מפגשים מסיבות שונות. אבל הילד צריך קשר עם שני הוריו", הוא מדגיש.

"כשזוג מתגרש, האבות אומרים 'אנחנו יכולים להתחלק שווה בשווה בנוכחות הורית', אבל בעצם העבודה שלהם לא מאפשרת להם את זה, בארץ לא מאפשרים לגברים לצאת בשעה מוקדמת יחסית כדי להיות עם ילדיהם", אומרת עו"ד זיידמן. "אם רוצים להחיל שוויון, קודם כל צריך להחילו במסגרת החוק, ובמסגרת תעסוקתית – שמעבידים ידעו שגבר שמגדל ילדים צריך לצאת מהעבודה פעמיים-שלוש בשבוע בשעה מוקדמת יותר. זה מה שנשים עושות היום, וממשיכות לעבוד מהבית", היא אומרת. כמובן שנשים מרוויחות פחות כסף מגברים, ומוסללות לטיפול בילדים. "מעטות הנשים שיש להן קריירה ויש בבית בעל המגדל את הילדים. צריך שינוי תפיסתי גם אצל גברים ונשים", היא מוסיפה.

ילד צריך קשר עם שני הוריו

גם זיידמן וגם רוה מזכירים את ועדת שניט, ואת הדיון סביב ביטול חזקת הגיל הרך. "אי אפשר לשנות סדרי עולם ולבקש חלוקת זמן הורי שווה בין גברים לנשים כשהיסודות לא מונחים כמו שצריך", אומרת זיידמן, גרושה לשעבר (נשואה מחדש), שחוותה על בשרה את המלכוד הזה, כשגידלה את בתה. "הזכות של הורה להיות עם הילד שלו ולגדל אותו היא זכות בסיסית, אבל היא כמעט ולא מתאפשרת כאן. גבר גרוש רוצה זמן חלוקה שווה עם הילד שלו, ובצדק, אבל מעטים הגברים שיכולים לצאת מהעבודה בשעות הצהריים. ואז סטטיסטית אפשר לראות את האימהות נושאות את רוב הנטל, מוותרות על קריירה ופרנסה ראויה, כי אין מי שיהיה עם הילדים. זה קורה גם אצל זוגות נשואים, אבל כשמתגרשים פתאום זה מתחיל להיות מורגש, וכל המחאות מתעוררות". רוה, אב גרוש לילד בן 9, מסכים שהמציאות בישראל לא מאפשרת לייצר שינוי אמיתי. "כל המחקרים שנעשו בחקר טובת הילדים, וגם המלצות ועדת שניט אומרים שזו טובת הילדים להיות עם שני הוריהם, וזה רק יקדם אותנו כחברה", הוא אומר, "אבל במדינת דת כמו ישראל, עם חוקים מ-1962 אנו עוצרים כל פתח לשינוי חברתי".

זיידמן ורוה מסכימים, למעשה, כי המבנה החקיקתי בארץ מלכתחילה לא מאפשר שוויון מגדרי. זיידמן מציינת כי כל זמן שגירושין מתנהלים רק בבית דין רבני לגברים יש את הכוח לייצר לחץ על נשים, לפעמים באמצעות הילדים. רוה מזכיר כי החוק, אשר לא באמת מחייב את האב באחריות הורית, ממלכד את גם את הגברים ולא מאפשר להם לשנות את המציאות בשוק העבודה.

כשמתגרשים פתאום הפער מורגש. עו"ד שירי זיידמן

"החוק אומר שהאב לא חייב באחריות הורית וזו מוטלת רק על האם מרגע שההורים התגרשו. אנחנו בימי הביניים: האימא אחראית לגדל והאבא אחראי לכלכל", הוא אומר. "רוב האבות באמת רוצה להיות עם הילדים שלהם, אבל אם רק הם משלמים את המזונות נוצר קונפליקט: אם יצא פעמיים בשבוע מוקדם יותר מהעבודה יתכן שלא ירוויח מספיק, ואם לא יצא – לא יראה את ילדיו. החברה הישראלית עדיין מסתכלת על האבא כמשהו משני. כשאימא יוצאת מוקדם מהעבודה זה נראה לכולם תקין, ואם אבא יוצא למילואים מסתכלים בעין יפה כי הוא גבר-גבר, אבל אם יגיד שהוא צריך לצאת מוקדם כדי להיות עם הילדים לא יבינו מה הוא רוצה".

נראה שכוחות רבים מדי מתעקשים להשאיר אותנו בכלוב המחליד של התפקידים המגדריים המסורתיים, בין אם נרצה ובין אם לא. יתכן שהשינוי יבוא דווקא דרך מקרי הגירושין, המתרבים בשנים האחרונות ומביאים עמם עוד ועוד סיטואציות מורכבות כאלו. משינוי כזה ירוויחו גם הזוגות הנשואים. "יותר ויותר אבות גרושים מתחילים לצאת מוקדם יותר מהעבודה לפחות פעם בשבוע, וזה ישפיע על הסביבה", אומר רוה. "אבות נשואים יראו את זה ויבינו שזה אפשרי גם עבורם". ד"ר ביטון מסכימה, ומציינת כי התביעה הזאת של האישה נגד הגרוש שלה מייצגת היטב את האמביוולנטיות שבין השאיפה הטבעית למציאות שייצרנו. "האישה הזו מנסה לשנות את ההתנהלות של שוק העבודה. הבקשה שלה, שפעמיים בשבוע הוא יהיה עם הילדים, זה משהו שלא קיים היום ברוב מקומות העבודה. אולי דווקא דרך ההורים הגרושים יהיה ניסיון לחזור למשפחתיות".

למקור המאמר
Categories
מאמרים

הניצחון שלי על יעקב פליסיאן

דורית, סנגורית פלילית צעירה, נפגשה עם יעקב פליסיאן כדי להשתלב בתיק הרצח בבר־נוער בו נחשד אחיו. אלא שפליסיאן ביקש שתגיע לפגישה בשעת לילה ולטענתה תקף אותה. אחרי שהתיק נסגר מחוסר ראיות תבעה דורית את פליסיאן בהליך אזרחי. אתמול, ארבע שנים אחרי, בית המשפט אימץ את גרסתה ופסק לה פיצויים בסך רבע מיליון שקלים. "לאחר שביזו אותי, אני יכולה לעמוד ולהגיד בקול רם וצלול שיעקב פליסיאן אנס אותי, וכל הנטען על ידו לא היה אלא שקרים בוטים שמטרתם למלט את עצמו מאימת הדין"

נעם ברקן

רבע שנים חיכתה דורית (שם בדוי) לקרוא את המילים האלו: "אני נותן אמון מלא בגרסת התובעת לאירוע ודוחה את גרסת הנתבע". ארבע שנים מאז אותו לילה שבו הגיעה עורכת הדין הצעירה למפגש עם יעקב פליסיאן, אחיו של חגי, שהיה באותה העת החשוד המרכזי בפרשת הרצח בבר־נוער. באותו מפגש, השלישי בינה לבין פליסיאן, תקף אותה הלקוח החדש, ששהה באותו זמן במעצר בית במחסן העסק המשפחתי, שם היה לו משרד, הכולל מיטה.

"לאחר שבחנתי את הראיות שהובאו בפניי ואת גרסאות הצדדים, אני סבור כי במאזן ההסתברויות הנדרש במשפט האזרחי יש להעדיף את גרסת התובעת לאירוע על פני גרסת הנתבע", כותב השופט רפי ארניה בפסק הדין. "בזמן האירוע התובעת הביעה באופן ברור, מפורש וחד־משמעי כי אינה מעוניינת בקיום יחסי מין עם הנתבע, ודרשה ממנו כי יפסיק את מעשיו. הנתבע התעלם מדרישות, בקשות ותחינות התובעת, וכפה עליה את יחסי המין".

"חיי התנפצו לרסיסים"

"אומרים לי שעכשיו אני ניצחתי. אבל באונס אין מנצחים, רק מפסידים", אומרת דורית בראיון בלעדי ל־"24 שעות", לאחר שבית המשפט אימץ במלואה את גרסתה ופסק לה פיצוי של רבע מיליון שקל. "בכל ההליך הזה, ולמרות ההכרה המבורכת שקיבלתי בפגיעה בי, אין אף צד מנצח — יעקב פליסיאן שאנס הפסיד מזמן, רק כי בחר לאנוס, ואני הפסדתי מזמן — הפסדתי עולם ומלואו שאבד לי, תוך התמודדות בלתי פשוטה עם הרס של חיי".

את חייה מתארת דורית כמתחלקים לשניים: לפני ואחרי קיץ 2013, שבו הותקפה על ידי פליסיאן. "הרגשתי שחיי התנפצו לרסיסים ומה שהיה לא ישוב", היא אומרת בכאב. דורית, אז עורכת דין בתחילת דרכה, חוברה ליעקב דרך עורך דין שהכירה, ששאל אם תרצה לקחת על עצמה את הטיפול במשפחת פליסיאן כאשר חקירת הרצח ב"בר־נוער" בתל־אביב עמדה במוקד תשומת הלב הציבורית, ונראה היה שזו רק שאלה של זמן עד שחגי יועמד לדין. יעקב שימש כראש המשפחה שעל פיו יישק דבר, לכן כשביקשה להשתלב בתיק פנתה אליו. עבור יעקב פליסיאן, דמות מוכרת היטב למשטרה, זאת לא הייתה הפרשה הראשונה שבה שמו מעורב. כיום, ללא שום קשר לפרשת האונס, הוא מרצה עונש מאסר של 11 חודש בשל סכסוך אלים עם בני משפחתו.

לאחר שתי פגישות מקצועיות וחילופי מסרונים ידידותיים ובלתי פורמליים בין דורית לבין יעקב, הגיעה עורכת הדין הצעירה לפגישה שלישית, ובמהלך אותה פגישה ביקש פליסיאן משני הנוכחים הנוספים לעזוב על מנת שישוחח עם דורית לבד. מה שאירע שם לאחר מכן עומד בבסיס התביעה האזרחית שהגישה נגדו.

בפסק הדין מתייחס השופט לחילופי המסרונים בין פליסיאן לדורית, שכללו אייקונים של פרחים וכוכבים, וכן להחלטתה להגיע לפגישה פרטית איתו בשעת לילה — ושומט לחלוטין את ניסיונו של פליסיאן להשתמש בעובדות אלה כהגנה. "איני שולל את האפשרות כי התנהלות הנתבע נבעה בין היתר מפרשנותו השגויה את התנהלותה הבלתי פורמלית של התובעת המתבטאת בין היתר בחילופי המסרונים הידידותיים הכוללים שימוש במילים 'יפיופה', 'נשמה', 'מאמי'… בצירוף האייקונים אשר אינם מקובלים במערכת יחסים שבין עורך דין לבין לקוח, במיוחד כאשר מדובר בלקוח שזה מקרוב בא (ולא לקוח ותיק) והעובדה שהגיעה למחסן חשוך בשעת לילה מאוחרת בגפה והסכימה להישאר עימו במשרדו בגפה… לא מן הנמנע שסבר כי הם מהווים סוג של איתות מצידה לקיום יחסי מין בהסכמה. מכל מקום", כותב השופט, "וזו הנקודה החשובה בענייננו: אני נותן אמון מוחלט בגרסת התובעת, שברגע האמת, בעת שהנתבע החל במעשיו, היא הביעה רצונה באופן ברור ונחוש, ובלתי ניתן לפרשנות, כי אינה מעוניינת בקיום יחסי מין עימו, ואולם הנתבע, שהיה צריך בשלב זה לחדול מיידית ממעשיו, לא שעה לתחינותיה ובקשותיה, וביצע בה את זממו".

לאחר האירוע דורית, עורכת דין פלילית, עשתה הכל לפי הספר: בפסק הדין מציין השופט כי דורית הגישה תלונה באופן מיידי, נסעה לבית החולים שיבא כדי להיבדק, שיתפה מיד את הצוות הרפואי בכך שנאנסה ואף מסרה את גרסתה בפני חוקרי המשטרה.

"מצאתי את עצמי לא רק נאנסת, על כל המשמעויות המחרידות שעולות מכך, אלא נשאבת לתוך חקירת משטרה קשה שהייתה כרוכה גם בהתנהלות מבזה ומשפילה מול הפרקליטות", היא אומרת עכשיו בראיון ל"ידיעות אחרונות".

מדוע מבזה?

"בסופו של יום נסגר התיק מחוסר ראיות, וכשקיבלתי את חומרי החקירה לידיי ראיתי שהמשטרה 'עשתה עבודתה נאמנה'", היא אומרת בציניות, "וחקרה היטב את שאלת השאלות בתיק הזה, שלא הייתה 'האם היה אונס?', אלא 'האם קיימת יחסי מין עם לקוחות בעבר?' — התשובה לכך כמובן שלילית. התמקדות החקירה דווקא בניסיונות להוכיח את אופיי ה'רע' וה'מופקר' ולמצוא לכך ראיות אובייקטיביות מספרת יותר מכל את סיפורה של כל מתלוננת על עבירת מין חמורה בישראל. סיפור של דרך המתחילה בכמיהה בסיסית לצדק ומסתיימת בטקס השפלה משולח כל רסן".

לדבריה של דורית, בארבע השנים שחלפו מאז הגישה תלונה "נוכחתי לגלות כי למרבה הזוועה אני לא יוצאת דופן. תיקים נסגרים על ידי הפרקליטות חדשות לבקרים גם כשיש בהם ראיות למכביר, בלא הסבר מנומק של ממש על ידי הפרקליטות".

חוץ מאכזבתה מטיפול גורמי אכיפת החוק בתלונתה מציינת דורית בכאב את המתקפה האישית לה הייתה נתונה לכל אורך הדרך — מתקפה ששחקה אותה נפשית. "הועמדתי בכיכר העיר תוך שההמון זורק עליי בוץ, משפיל ומבזה אותי. קראו לי שקרנית, מתלוננת שווא. עד היום אינני מבינה מהיכן המון אדם, שמעולם לא נחשף לפרטי התיק או לחומר הראיות, מצא לנכון להפיץ עליי שקרים כאילו היו עובדות. העובדה שצלחתי את כל המסכת המחרידה שנכפתה עליי, והצלחתי בסופו של יום להגיע למעמד קבלת הצדק בבית המשפט, אינה עניין של מה בכך".

"זכיתי לקבל הכרה"

לאחר שהתיק הפלילי נסגר מחוסר ראיות החליטה דורית להגיש תביעה אזרחית נגד פליסיאן. תביעה שהסתיימה בניצחון מוחץ. בפסק הדין מותח השופט ארניה ביקורת חריפה על פליסיאן וכותב כי התרשם שהנתבע "הוא אדם אלים ובוטה, אשר השמיע אמירות המלמדות על תפיסת מציאות מעוותת ויחס מחפיץ לנשים. המשפט כולו לווה בהתפרצויות של הנתבע כלפי התובעת, לעג כלפיה, השמעת הערות משפילות וסרקסטיות כלפיה וכלפי באת־כוחה, על גופה של התובעת ועל משקלה. הנתבע אף לא היסס לקרוץ אל קלדנית בית המשפט, ואף נשמעה טענה מפי התובעת שתוך כדי שבית המשפט הסיט את מבטו לרגע עשה הנתבע תנועה מגונה בלשונו לעברה".

"פסק הדין הוא אור לכל נפגעי התקיפה בכלל, ונפגעי תקיפה מינית בפרט. הוא מראה שגם אם דלת אחת נסגרת בדמות המשפט הפלילי, עדיין הקול שלהם יכול, ורצוי שיישמע", אמרה אתמול עו"ד שירי זיידמן, שייצגה את דורית בתביעה האזרחית. "הנפגעים יכולים לקבל צדק במקום אחר. לצערי, הרבה אנשים חושבים שאם התיק נסגר בהליך הפלילי כנראה הצד השני לא אשם. גם בקרב עורכי דין היו שאמרו שאם התיק נסגר כנראה מדובר בתלונת שווא. כאן הוכחנו שמדובר בתלונת אמת. אנחנו בהחלט מאושרות על התוצאה. דורית הגיעה אליי לאחר שדחו את הערר שהגישה לפרקליטות על סגירת התיק הפלילי עם כל חומרי החקירה, ומיד ידעתי שאנחנו נלך עם הסיפור הזה עד הסוף. הייתי משוכנעת בכוח הראיות. במשפט האזרחי נדרשת הוכחה של 51 אחוזים שלא כמו במשפט הפלילי, בו נדרשת הוכחה של מעל לכל ספק סביר. למרות זאת, השופט עשה עבודה מעמיקה. הוא רצה להבין את התמונה במלואה כדי שההכרעה תהיה מבוססת ומעל ל־51 האחוזים הנדרשים — וזאת גם התמונה שעולה מפסק הדין".

היום, מותשת אחרי ארבע שנות הליכים, דורית מסתכלת על התוצאה בתחושת סיפוק מסוימת, אבל התוצאה הסופית לא מחקה את הדרך הקשה שעברה עד אליה. "אני מוקירה את פסק הדין ויודעת שלא היה יכול להיקבע אחרת במסכת הראיות שהובאה בפני בית המשפט", היא אומרת. "אחד הדברים שהכי חשובים לנפגעת עבירה הינו ההכרה בפגיעתה. במקום שמכחישים את פגיעתה, כאילו מכחישים עולם שלם ואפל שנכפה עליה, עולם של סבל גדול ומתמשך, של השפלה וביזוי. אני זכיתי לקבל את ההכרה הזו, אבל עברתי מדורי גיהינום בדרך אליה. אני מתרגשת על קבלת ההכרה הזו, למרות שהגיעה באיחור, והיא חשובה לי מאין כמוה. למרות זאת, אני חושבת שאנחנו נמצאים, מבחינה חברתית ומשפטית, במקום בו חייב להיות שינוי שורשי ומהותי למניעת הסבל של כלל הנפגעות בישראל. שינוי כזה יכול להגיע רק משינוי יחס הפרקליטות כלפי מתלוננות וקיצור ההליכים בבתי המשפט למען מניעת עינוי הדין, שהוא רב ועצום במקרים כאלה".

למה בכל זאת המשכת ללכת בדרך?

"אני חושבת שהתשובה לכך מצויה במנעד האפשרויות הדל שעמד לרשותי — להיות או לחדול. לכן נאלצתי למצוא כוחות שלא ידעתי שקיימים בי ולפעול, לעתים בבדידות. אני יודעת שאחיותיי הנפגעות לרוב לא מצליחות לעמוד בלחצים, בהתמודדות הקשה מול המערכת, בניהול הסיזיפי של הליך משפטי. חוסר היכולת לעבוד ולהתפרנס בתקופה שאחרי הפגיעה, המצב הנפשי הקשה ההולך ומידרדר ותחושת הבדידות שהולכת ומתעצמת, כל אלה משתקים ובעיקר גורמים לתחושת אין מוצא קשה ורצון להרים ידיים".

אחרי כל מה שעברת, את ממליצה להתלונן?

"אין לי יכולת להשיב על זה, אבל אני כן חושבת שחובה עלינו כחברה לתת את כל המידע למתלוננת בטרם הגשת התלונה; מתלוננת צריכה לדעת שהיא הולכת להליך קשה, ארוך ומשפיל. היא צריכה לדעת שמבחינה סטטיסטית רוב הסיכויים שתלונתה תיסגר בלא כלום. היא צריכה לדעת שהטרנד של השנים האחרונות הוא פוגעים שתובעים נשים שהתלוננו ותיקן נסגר. מצד שני, היא צריכה לדעת שגם לשתיקה יש מחיר עצום, ורק לאחר ידיעת כל הנתונים הללו לקבל החלטה מושכלת".

כשאת מביטה על הדרך שעשית בארבע השנים האחרונות, איך את מסכמת את המקום שהגעת אליו?

"לאחר שביזו אותי ברמה הגבוהה ביותר שקיימת ואף תבעו אותי בסך מאות אלפי שקלים, אני יכולה לעמוד ולהגיד בקול רם, צלול וברור כי יעקב פליסיאן אנס אותי, כי יעקב פליסיאן הוא אדם מסוכן שיש להיזהר מפניו וכי כל הנטען על ידו לא היה אלא שקרים בוטים וגסים שמטרתם הייתה אחת — למלט את עצמו מאימת הדין".

"חיזוק לגרסת התובעת"

בפסק הדין מציין השופט ארניה כי התרשמותו מפליסיאן הינה של "אדם מתוחכם, אשר יודע היטב כיצד לבצע מעשים באופן שייצרו ספק סביר ביחס לפליליותם. הנתבע העיד על עצמו כי הוא מודע היטב לכללים המשפטיים, וכדבריו — 'אני מבין חוק, משטרה ובתי משפט'. אין ספק בליבי כי הנתבע טווה רשת של ביטחון סביב התובעת בשתי הפגישות הראשונות על מנת לגרום לה להרגיש בטוחה, כפי שבפועל קרה, ואז ניצל את תחושת הביטחון שנטע בה כדי לבודד אותה ולכפות עליה יחסי מין בניגוד לרצונה וללא הסכמתה, והכל תוך שמירת אותו ספק סביר הנדרש על מנת שלא יואשם בפלילים".

השופט מחזק את תחושת ה"אין ברירה" שתיארה התובעת. תחושה ש"מחוזקת גם נוכח פערי הכוחות בינה לבין הנתבע, ההבדלים במשקל, לכך יש להוסיף את דלת הברזל בפתח הכניסה למחסן אשר נדרש כוח כדי לפתוח אותה".

בפסיקתו מדגיש השופט את אמינותה של דורית ומציין בין היתר את עדותם של חוקר המשטרה והעובדת הסוציאלית בבית החולים שראו את דורית מיד לאחר האירוע ודיווחו על מצבה הנפשי הקשה בעת מסירת העדות והבדיקה; עדותם של אחות בית החולים ושל החוקר שקיבל את עדותה השנייה יום למחרת; ועדות החבר שסיפר כי דורית פחדה לישון לבד בלילה שלאחר האירוע כמחזקות את אמינותה. בעדותה אמרה אמה של דורית: "כשהגעתי לבית החולים נכנסתי למיון וראיתי את דורית מכווצת כולה כמו איזה תינוק קטן מתחת לשמיכה של בית החולים. היא הייתה חיוורת כמו סיד. חיבקתי אותה חזק־חזק".

"עדויות אלה", כותב השופט, "יוצרות תמונה ברורה ביחס למצבה הנפשי של התובעת מיד לאחר האירוע. ניכר מהם כי בשעות הראשונות שלאחר האירוע התובעת הייתה בטראומה קשה, הדברים נחזו על פניה, וטראומה זו השליכה על התנהגותה. בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, עדויות אלה בדבר מצבה הנפשי זמן קצר לאחר האירוע מהוות חיזוק של ממש לגרסת התובעת כי נאנסה על ידי הנתבע וכי יחסי המין עימו לא היו בהסכמתה".

השופט מציין את החבורות שתועדו על גופה של התובעת, שבאות בסתירה מוחלטת לגרסת הנתבע כי יחסי המין התקיימו בהסכמה, בהנאה הדדית וללא שהפעיל על התובעת כוח כלשהו".

השופט ארניה מבהיר גם כי האפשרות ש"עלילת האונס מהווה נקמה של התובעת בנתבע על כך שלא קיבלה את הייצוג בפרשת הבר־נוער אינה מתקבלת על הדעת". במהלך החקירה הנגדית פנה עורך דינו של פליסיאן לתובעת והטיח בה: "אנחנו כאן רק בגלל שלא קיבלת את הייצוג. מה יש לך לומר?" בתגובה השיבה דורית: "שני דברים – קודם כל, אנחנו היינו יכולים לא להיות כאן היום אם יעקב לא היה מחליט לאנוס. בגלל זה אנו נמצאים כאן היום. ושנית, הטענה ההזויה שהמניע להגשת התלונה כי לא קיבלתי את הייצוג היא טענה שאני לא יודעת מי המציא אותה, אבל היא טענה הכי הזויה ששמעתי בחיים שלי… הרי כל מתלוננת באשר היא, וזה קרה גם לי, החיים שלי נהרסו. נזקקתי להגנה של יחב"ל, החקירה הייתה אחד הדברים המשפילים שעברתי בחיים שלי, בודדו אותי, נידו אותי, שיימינג מטורף, שאין לי מילים בכלל… מה היה לי להרוויח מזה?"

לעדותה של דורית ולהתנהלותה בבית המשפט בכלל השופט ארניה מייחס אמינות גבוהה. "התרשמתי כי עדות התובעת הייתה אותנטית ובאה מתוך כאב עמוק. אכן, אין לכחד: התובעת הינה אישה חזקה, דעתנית ומוחצנת אשר אף היא לא טמנה ידה בצלחת והשיבה לנתבע בהתפרצויות מצידה כלפיו. עם זאת, האמת ניכרה מכל פינה בעדותה בפניה. היא נחקרה בחקירה נגדית ארוכה, קשה וחודרנית, אך על אף זאת לא נפל כל מתום בגרסתה. עדותה לוותה בפרצי בכי, בעיקר כשהחקירות נגעו לגרעין האירוע, והיא אף יצאה מן האולם בסערת רגשות מספר פעמים כשלא יכלה לשאת יותר את עדות הנתבע ביחס לפרטי האירוע. גרסתה של התובעת הייתה אחידה וסדורה לאורך כל הדרך, החל מיום הגשת התלונה ועד לעדותה במשפט, ולא ניבטו בה כל בקיעים, חללים, או סתירות. אין ספק בעיניי כי בגרסתה יש יותר מגרעין של אמת, אותו עמוד שדרה בסיסי אשר מהווה נקודת המוצא להעדפת גרסתה על פני גרסתו של הנתבע".

עו"ד שמעון פרנקו שמייצג את יעקב פליסיאן יחד עם עו"ד אבי איטח מסר בתגובה: "טרם קיבלנו את פסק הדין, אנחנו כמובן מכבדים את פסק הדין. מאמינים שלא היה מקום לקבל את התביעה ולא לחייב אותו בפיצוי. כמובן נשקול את המשך דרכנו בהמשך לקביעות בפסק הדין". •

למקור המאמר
Categories
מאמרים

דעה: ניכור הורי איננו טרנד – זו מציאות קשה וכואבת

לא פעם עולה השאלה – האם בכל פעם שיש קטין אשר אינו רוצה לראות את הוריו, זהו ניכור הורי? • יש צורך להגדיר את הכלים העומדים לרשות מערכת המשפט ולמערכת הרווחה והמטפלים, במטרה למגר את התופעה הנוראית של ניתוק הקשר

בימים אלה מוגשת עתירה לבית המשפט המחוזי, במטרה לדון ולהסדיר את כל נושא ההכרה והטיפול בניכור הורי. בד-בבד נשמעות טענות שהנושא הפך ל"טרנד" בענף המשפט, ושזהו בר-חלוף, וחבל להתייחס לנושא זה ברצינות הנדרש. חשוב להבהיר, מקרים אלה של ניכור הורי אינם נדירים או נושאים חדשים שצצו להם פתאום, אלה מקרים שכיחים מאוד ומורכבים אף יותר. כעורכת דין אני מטפלת במקרים רבים אלה כבר שנים ארוכות והגיע הזמן שמערכת המשפט תגדיר את הכללים והמסגרות בכל הנוגע לניכור הורי, תסדיר את דרכי הפעולה ובעיקר ההבנה הברורה לכל העוסקים בדבר; כיצד עליהם לפעול במקרים אלה ובראש ובראשונה לדעת לזהות ולאבחן את המקרה ככזה.

לא פעם עולה השאלה, האם בכל פעם שיש קטין אשר אינו רוצה לראות את הוריו – זהו ניכור הורי? אין לכך תשובה חד משמעית, ויש לבחון כל מקרה לגופו. אך במידה ואובחן מקרה כניכור הורי, עולות שאלות נוספות; כיצד פועלים ובאיזה לוחות זמנים?

אלה לא מקרים ששמורים רק לבתי המשפט ויש צורך להגדיר את הכלים העומדים לרשות מערכת המשפט, אך גם למערכת הרווחה והמטפלים, במטרה למגר את התופעה הנוראית של ניתוק הקשר, שפוגע בילדים בעיקר, אך גם בהורים לא פעם.

יתרה מזאת, אלמנט הזמן בתיקים אלה הוא קריטי ויש חשיבות רבה לפעול במהירות להוביל לתיקון המצב וחידוש הקשרים בין הילדים להוריהם בצורה הטובה ביותר.

ילדים זקוקים לקשר בריא, חם ואהוב עם שני הוריהם, וכאשר יש ניכור וניתוק חד-צדדי הם עלולים לגרום לנזקים עצומים אצל ילדים, החל מנזק נפשי שיכול להוביל עד מצב של התפתחות מחלות נפשיות ואף עד הפיכת הקטין לבוגר מנוכר, המסוגר מסביבתו. לא פעם זאת התוצאה, שנובעת מאיבוד דמות הורית בחייו, שמלווה עם קונפליקט הורי שמוסיף עומס רגשי נוסף על הילדים, שגם ככה נקרעים בין הורה אחד לשני ולנזק ארוך הטווח לנפשם, דבר אשר משליך באופן ישיר על חייו האישיים, בקשריו עם חברים ובבית הספר.

והרי אנחנו ההורים אמונים על בריאות נפשם של ילדינו, רוצים בטובתם ועם זאת, ישנם הורים המגיעים למחוזות הניכור, הכיצד?

מקרים אלה לא מתרחשים בקרב זוגות נשואים, בעיות אלה מתחילות כאשר זוגות נפרדים וכל הורה מפעיל את מערך השיקולים הרגשי שלו, אשר לא תמיד לטובת הילד, לדוגמא; שיקולי אגו, שנאה, אני אראה לו/לה, שליטה ועוד.

לחץ זה פועל על נפשו העדינה של הילד במיוחד לקראת גיל ההתבגרות ואז מתחיל תהליך ההתרחקות עד מצב של ניתוק מוחלט מההורה השני. הסיבות רבות ורובן קשורות לאופן תהליך הגירושים אשר חווה אחד ההורים כאובדן ומנסה ״לנכס נקודות זכות״ לטובתו ובדרך רומס את ילדיו. ישנם גם מקרים של הורים בעלי מבנה אישיותי נרקיסיסטי או מבנה אישיותי בעייתי אחר כאשר הם פועלים מהחולי שלהם על הילד שלהם וגורמים לניכור.

כך או כך, אלה מצבים קשים אשר על המערכת המשפטית והטיפולית לפעול באופן מיידי וברור, תוך שימוש בכלים המתאימים לכל מקרה לגופו, מבלי להרפות ולוותר עד שיחודש הקשר.

לצערי, לאורך השנים בהן ניהלתי לא מעט תיקי ניכור הורי, ברובם לאחר הגשת הבקשה לא היה מענה מיידי מצד השופטים, לא היה דיון ופעולות מיידיות למניעת העמקת הניכור. לכן, יש טעם בהגשת העתירה בעת הזו. ישנו הצורך בהכנת תכנית פעולה ברורה עבור השופטים שדנים בתיקים אלה ואני מאמינה שמערכת המשפט תפעל להסדיר את הנושא. 

Categories
מאמרים

דחיית ערעור על החלטת כב' ראש הוצל"פ בעניין חיוב מזונות

תמ"ש
בית משפט לעניני משפחה במחוז תל – אביב
5036-97
27/02/2008
בפני השופט:
פלאוט ורדה

– נגד –
התובע:
פלונית
עו"ד אלקוני אסף
הנתבע:
פלוני
עו"ד זיידמן שירי
           פסק-דין
  1. אף שתיק המשפחה של הצדדים שבפני מתנהל בבית משפט לענייני משפחה בראשל"צ, הרי שבהתאם ל תקנה 120 (ב1) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979, בימ"ש זה הוא המוסמך לדון בתובענה, שעניינה ערעור על החלטת ראש ההוצל"פ בלשכת ההוצל"פ בתל אביב.
  1. הערעור הינו על החלטת כב' ראש ההוצאה לפועל בת"א (כב' הרשמת מירה דהן), מיום 02.05.07, אשר דחתה בקשת זוכה (המערערת) להגדיל את יתרת חובו של החייב (המשיב) בתיק ההוצל"פ בגין "הפרשים".
  1. החלטה זו ניתנה לאחר מספר פניות, תגובות והחלטות באותו עניין, אשר תחילתן בבקשת המערערת שהוגשה ללשכת ההוצל"פ ביום 03.04.06 ובה עתרה לעדכן (למעשה, להגדיל) את חיוב המזונות. לבקשה זו ניתנה החלטה ביום 04.04.06- כי בגין חיובי העבר הנטענים ע"י המערערת תוגש חוו"ד מטעם רו"ח מטעם לשכת ההוצאה לפועל, היינו רו"ח ניטראלי (להלן גם "חוות דעת המומחה").
  1. חווה"ד הוגשה ביום 25.12.06. מייד עם קבלתה הורתה ר' ההוצל"פ לצדדים להגיב על חווה"ד בתוך 20 יום. לבקשת המערערת ניתנה לה ביום 22.01.07 ארכה להגשת תגובתה בשלושים יום.
  1. תגובתה של המערערת התבטאה בהגשת חוו"ד נגדית מטעמה. על כך החליטה ר' ההוצל"פ, בהחלטה מיום 18.03.07, כי הגשת חוו"ד נגדית איננה הדרך הראויה להשגה על חווה"ד הניטראלית שהוזמנה, כדבריה: "…אין מקום לעשות כן, אלא רשאית ויכולה הזוכה להפנות לחוות דעת המומחה שבתיק, ולהציג מה לדעתה אינו מדוייק (אם בכלל) באותה חוות דעת. ניתנת ארכה לזוכה לפעול בהתאם ותוך 15 ימים מהיום".
  1. רק ביום 26.04.07 פנתה המערערת לר' ההוצל"פ עם הבהרותיה, ובהמשך ניתנה ההחלטה נשוא הערעור שבפני.
  1. לטענת המערערת, שגתה ראש ההוצל"פ כאשר נתנה את ההחלטה מיום 02.05.07 מבלי שקיימה דיון בהתאם לסעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל התשכ"ז-1967 , ומבלי שאפשרה למערערת לחקור את רואה החשבון שהגיש את חוות הדעת. מוסיפה המערערת וטוענת כי המומחה טעה בכך שחישב את החוב כאילו היה אמור להיות משולם ב-19 לכל חודש, בעוד שבפועל היה אמור החוב להיות משולם ב-11 לכל חודש, וכן לא חישב ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין אלא מיום פתיחת תיק ההוצאה לפועל.
  1. לטענת המשיב לא נפל כל פגם בהחלטת ראש ההוצאה לפועל. אין המדובר בבקשה בטענת "פרעתי", שכן בקשה בטענת "פרעתי" מוגשת לעולם ע"י החייב, ואילו העניין שבפנינו תחילתו בבקשת זוכה. וע"כ לא היתה חובה על ר' ההוצל"פ לקיים דיון כלשהו, ובוודאי שעל העניין לא חל סעיף 19 לחוק ההוצל"פ. עוד טוען המשיב, כי מאז ומתמיד שילם את כל חיובי המזונות במועדם, ולא נותרה עוד כל יתרת חוב לתשלום, אלא אף נותרה יתרה לזכותו. לעומת זאת, המערערת היא שלא הקפידה לעדכן את תיק ההוצל"פ ולדווח על כל תשלום ותשלום שקיבלה.
  1. דיון 

טענתה העיקרית של המערערת הינה כי על ראש ההוצל"פ היה לקיים דיון במעמד הצדדים, שכן, הליך של בקשה על פי סעיף 19 לחוק ההוצל"פ, בטענת "פרעתי", מתנהל כדיון בבימ"ש לכל דבר ועניין, ולצרכי ערעור, ההתייחסות להחלטה הינה כהתייחסות לפסק דין.

משלא התקיים דיון במעמד הצדדים, ולצדדים לא התאפשר לחקור את העדים והמומחה, כך לטענת המערערת, יש לבטל את ההחלטה נשוא הערעור.

  1. טענה זו דינה להידחות.

ההליך שנערך בפני כב' ראש ההוצל"פ, כפי שתואר בהרחבה לעיל, תחילתו בבקשת המערערת, הזוכה, להגדלת יתרת החוב, ועל כן אין מדובר בטענה מסוג "פרעתי".

לפיכך, אין לקבל את הטענה כי על ראש ההוצאה לפועל הוטלה חובה לקיים דיון במעמד הצדדים, כפי שאכן חייבים לעשות בעת שדנים בבקשות על פי סעיף 19 לחוק. טענה זו, כאמור, דינה להידחות.

למעשה, ניתן לסווג את ההליך שהתקיים בפני כב' ראש ההוצל"פ, ואשר בסיומו ניתנה ההחלטה נשוא ערעור זה, כהליך שנערך על פי תקנה 17א(ב) לתקנות ההוצאה לפועל תש"ם-1979 . בהליך על פי תקנה זו אין כל חיוב בקיומו של דיון במעמד הצדדים, וכן אין בהכרח צורך בחקירות.

  1. באשר לטענה לגופו של עניין, היינו, כי חוות דעתו של המומחה שמינה ר' ההוצל"פ שגויה, טענה זו יכול שהיה בה ממש אילו היה מוגש ערעור על החלטת ראש ההוצל"פ מיום 18.03.07, אשר קבעה כי הגשת חוות דעת נגדית איננה הדרך הראויה להגיב על חוות דעת המומחה, והותוותה דרך אחרת להגיב על מסקנת המומחה. אלא שהמערערת מצידה לא הגישה ערעור על החלטה זו .
  1. נראה, כי המערערת העדיפה לנהוג כאמור בסיפא להחלטה מיום 18.03.07, היינו להגיש תגובה ישירה לחווה"ד, כפי שהתאפשר לה לעשות בתוך 15 יום מיום מתן ההחלטה          (18.03.07). כלומר, עד ליום 02.04.07. ואולם, המערערת איחרה והגישה את התגובה מטעמה רק ביום 26.04.07, איחור של 24 יום.
  1. בנסיבות אלה, אין למצוא פגם כלשהו בהחלטת כב' ראש ההוצל"פ נשוא הערעור שבפני.

כב' ראש ההוצאה לפועל התייחסה במלוא הרצינות לטענות המערערת: היא מינתה רו"ח לבדיקת טענותיה של המערערת, היא אפשרה למערערת להגיב על חוות הדעת ואף נתנה לה ארכה לצורך כך. על אף שראש ההוצל"פ סברה כי אין מקום להגיב על חוות דעתו של מומחה ניטראלי מטעמה בדרך של מומחה מטעם אחד הצדדים היא אפשרה למערערת בכ"ז להגיב בדרך אחרת בתוך 15 יום.

למקור המאמר
Categories
מאמרים

מנישואים פתוחים לחצי מיליון ש"ח פיצויים

בית הדין הרבני סירב לקבל את טענתו של אדם כי הוא ואשתו מנהלים זוגיות פתוחה, וגזר עליו את מלוא הכתובה ופיצויים נוספים
 

סכסוך גירושים מוזר כזה לא מגיע בכל יום לפתחו של בית הדין הרבני. האישה, שיוצגה על ידי בהליכי הגירושים בהן נקטה, הביאה בפני בית הדין ראיות רבות לכך שבעלה מבלה עם נשים שונות ומגוונות, ואף תמונות מפלילות המראות את הבעל מהלך לצד אישה בהיריון, הנראית כבת זוגו לכל דבר ועניין.

הבעל לא הכחיש את הדברים, והודה בפני הדיינים כי הוא נוהג לקיים יחסי מין עם נשים רבות, וכן שהאישה שאת תצלומיה הגישה אשתו אכן נכנסה להיריון ממנו, אך טען במפגיע כי אשתו לא רק שהתירה לו להתרועע עם כמה נשים שרק יחפוץ, אלא שהשניים אף חתמו על הסכם המתיר לכל אחד מהם לקיים יחסי מין עם פרטנרים נוספים, כחלק מנישואים פתוחים בהם בחרו השניים כצורת חיים.

סליחה, זה מנוגד להלכה

הדיינים הביטו בהסכם החתום בידי הבעל והאישה בהשתאות, ויצאו את האולם כדי לטכס עיצה. כעבור שעה ארוכה חזרו הדיינים ופסק דין בידם, ובו אין הם לא רק דוחים מכל וכל את ההסכם עליו חתמו בני הזוג, אלא אף בוחרים, באופן נדיר, לחייב את הגבר בכתובה ובתוספת כתובה. למעשה, הדיינים חייבו את הבעל בפיצויים לאשתו על סך כחצי מיליון שקלים.

הדיינים נימקו את החלטתם בכך שחוק הנישואים על פי ההלכה היהודית, לא מתיר קיום הסכמה לקיום יחסי מין עם אחרים. הדיינים הוסיפו ונימקו, כי אם בני הזוג הגיעו להסכמה כי אין הם רוצים לחיות יותר יחד, הם יכולים לפנות אל בית הדין בבקשה לסיום הנישואים, והוא ורק הוא אשר ידון ויפסוק אם על הנישואים להסתיים או לא. הכרעה כזו היא תמיד בידיו של בית הדין ולא של בני הזוג עצמם.

הדיינים הזדעזעו מהשיטתיות בה פעל הגבר ומהחופשיות בה ראה לנכון להצדיק את מעשיו, ועל כן הענישו אותו ביתר חומרה, ועל כן, במסגרת הסכם הגירושים, הוא עתיד להעביר כ-500 אלף שקלים אשר ינוכו מחלקו ברכושם המשותף.

למקור המאמר
Categories
מאמרים

מתגרשים וחוזרים – מה הדין כשבני זוג מתגרשים וחוזרים לגור יחד?

התגרשתם וחזרתם או המשכתם לחיות יחד? דעו מה מצבכם המשפטי, מבחינת הדין האזרחי והדתי.

זוג המחליט להתגרש עושה זאת בשני דרכים: באמצעות הסכם או במסגרת תביעות לערכאות המשפטיות.

הגירושין דה פקטור נעשים בבית הדין הרבני או במסגרת דתית אחרת – הכל תלוי בדתם של בני הזוג וכמו כן באם הנישואים היו אזרחיים.

מה קורה אם אותו זוג אשר קיבל את גט הפיטורין מבית הדין הרבני מחליט להמשיך להתגורר יחד, בלי טקס הנישואין עצמו? מה הדין אומר על כך? כיצד על בני הזוג לנהוג במהלך המצב החדש?

הדין האזרחי

הכוונה לבתי משפט לענייני משפחה. אין חיקוק מיוחד עבור מצב זה של זוג החוזר או ממשיך להתגורר יחד לאחר החתימה על הסכם הגירושין או לאחר מתן פסקי הדין בתביעות השונות.

בהנחה כי מצבם המשפטי של הזוג הוסדר בעת הגירושין, ההסכם אשר הגיעו אליו הצדדים במהלך הליך הגירושין הינו בתוקף, גם אם בני הזוג החליטו להמשיך ולחיות תחת קורת גג אחת.

דהיינו, מבחינת החוק, ההסכם או פס"ד שרירים וקיימים אלא אם כן נוצר מצב משפטי שונה אשר בני הזוג מעגנים אותו בהסכם השונה הוא מהסכם הגירושין.

לדוגמא: הסכם חיים משותפים.

במעשה, ברור כי בני זוג אשר חיים יחד, לאחר הגירושין, לא יפעלו למימוש ההסכם או לפחות את חלקו.

אך על בני הזוג להבין כי מבחינה משפטית, ההסכם הוא בר תוקף משפטי ומחייב לכל דבר ועניין.

במידה וחפצים הם כן לחיות יחדיו, מומלץ מאוד לעגן את החיים המשותפים, במידה ואינם מעוניינים בנישואים פעם שנייה, בהסכם חדש בעל תוקף משפטי אשר יגבור על ההסכם הקודם או על פסק הדין אשר ניתן לנושאים השונים.

במידה ויחליטו הצדדים להשאיר את המצב כפי שהוא, מבלי לעשות דבר, עליהם לקחת בחשבון כי בכל עת אחד הצדדים יכול לפעול למימוש ההסכם, באופן חד צדדי, למרות החזרה לחיים משותפים.

הדין הדתי

בהתייחס לדין הדתי לגבי יהודים:

ישנה חזקה כי ש"אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות", דהיינו, בני זוג אשר מתגרשים וחוזרים לקיים יחסי אישות – ישנו צורך ב"גט לחומרא".

כלומר, במידה ובני הזוג, אשר חזרו לחיות יחד לאחר הגירושין, מחליטים להיפרד (והפעם, כנראה, סופית), עליהם לעבור בבית הדין הרבני סידור גט נוסף וזאת כי הינם מבחינת "ספק נשואים" וכל עוד הינם כאלה, לא יוכלו להנשא בעתיד לאדם/אישה אחרים.

מה הוא גט לחומרא?

גט אשר נדרש על דרך ההחמרה. אין עריכתו שונה ממתן גט רגיל.

יחד עם זאת, מעיון בהחלטות של בתי דין רבניים בנושא זה, לא נוהגים הם לקבוע קביעות לגבי ההשלכות של גט לחומרא על תקופת החיים המשותפים לאחר הגירושין

כלומר, בתי הדין הרבניים אינם נוהגים לקבוע באם החיים המשותפים, לאחר הגירושין, יחשבו כחיי נישואין לכל דבר או עניין אשר יש לכך השלכות לנושאים רכושיים.

הבאת ילדים בתקופת החיים המשותפים

נשאלת שאלה נוספת – מה הדין לגבי הילדים אשר עלולים להיוולד לאחר הגירושין, בתקופת החיים המשותפים?

לגבי הדין האזרחי – אין משמעות. יחד עם זאת, במידה ונוספו ילדים או הגיעו ילדים בתקופת הזמן של החיים המשותפים, גובר הצורך בהגעה להסכם כי יש מקום לקבוע את מזונות אותו קטין והסדרי ראייה ומשמורת. הסכם הגירושין הרי אינו תקף לגבי אותם ילדים אשר נולדו לאחר הגירושין.

הדין הדתי – אין משמעות מיוחדת.

לסיכום

חיים משותפים לאחר גירושין יכולים להוביל להשלכות משפטיות במידה ובני הזוג אינם מעגנים את המצב החדש שנוצר ביניהם בהסכם משפטי.

במסגרת הדין הדתי – יהיה צורך בהסדרת הנושא בבית הדין הרבני באמצעות גט נוסף.

בכל מקרה, ישנה חשיבות גדולה מאוד בהיוועצות עם עו"ד המבין בנושאים אלו עוד במהלך החיים המשותפים ולא לחכות לקרע, חס וחלילה, בין בני הזוג אשר עלול להוביל לפעולות חד צדדיות במסגרת הסכם הגירושין הישן או במסגרת פסקי הדין אשר ניתנו לבני הזוג במסגרת הליך הגירושין. 

 
שאלות בנוגע לנושא? כנסו ל – פורום דיני משפחה
אין בתוכן דלעיל משום המלצה, חוות דעת משפטית או ייעוץ משפטי; כמו כן התוכן דלעיל אינו מתיימר להיות מדויק ו'/או מקיף ו/או עדכני, והמסתמך על המידע עושה זאת באחריותו ועל דעת עצמו בלבד.
Categories
מאמרים

המשמעות של להתגרש בהריון

החלטתם להתגרש? האישה בהריון? מצב לא פשוט. עליכם לדעת מה ניתן לעשות, כיצד עליכם לפעול ומה היא הדרך הטובה ביותר.

ההחלטה להתגרש כאשר האישה בהריון הינה החלטה, אשר ייתכן אף קשה יותר על בני הזוג.

אין המדובר רק על העומס הרגשי על האישה – לעבור הריון, לידה וגידול של תינוק כמעט ולבד – 

אלא מדובר בהחלטה אשר טומנת בחובה השלכות כבר במהלך ההריון ויש לדעת מה ניתן לעשות וכיצד על הזוג לפעול על מנת ואף אחד מן הצדדים לא יפגע יתר על המידה.

הצורך ההכרחי בהגעה להסכם גירושין

זוג אשר עומד בפני גירושין כאשר האישה בהריון – יש צורך חיוני של ממש בהגעה להסכם אשר תטמון בחובה נושאים, כגון: מזונות לקטין אשר יוולד, הסדרי ראייה עתידיים, הסדר תשלום עבור בדיקות ועוד.

אמנם ניתן להגיש תביעות אך קשה יותר לביהמ"ש (ולמרות ואין הדבר בלתי אפשרי) להגיע להחלטות בגין מזונות עתידיים והסדרי ראייה עתידיים.

ועל כן, הסכם לזוג כזה חייב לעגן בתוכו, כאמור, את כל הנושאים אשר פורטו לעיל תוך התחשב במצב העדין של תינוק רך אשר אך זה נולד וכיצד מנהלים הסדרי ביקור אשר לא יקפחו את האב מחד אך ישמרו גם על התינוק ועל סביבה בטוחה בהתחלה מאידך.

כמו כן, יש צורך בהסדרת מתן הגט תוך הבנה כי בית הדין הרבני, במידה ומוגשת תביעת גירושין (להבדיל מבקשה מוסכמת של בני הזוג לגירושין) – מבקשים מהצדדים לחכות לאחר הלידה.

מזונות, הסדרי ראייה ומה שביניהם

 יש לקבוע סכום מזונות עבור הקטין, אשר עדיין לא נולד אמנם, אך מרגע היוולדו, יהיה צורך לזון אותו.

אמנם קביעת סכום עתידי הינה קשה – אין אסמכתאות אשר ניתן להישען ולהסתמך אשר מוכיחות הוצאות דה פקטור.

יש לקחת בחשבון כי הוצאות של רך נולד הינן הוצאות גבוהות ויש לשקפן נכונה בסכום המזונות לקטין.

בנוסף, במידה ואין הסכם, תוכל האישה, כבר במהלך ההריון להגיש תביעה למזונות עבור עובר. אמנם תביעות מסוג אלו אינן שכיחות אך בית המשפט ידון בכובד ראש תוך מתן פסיקה נכונה אשר לא תקפח אף אחד מן הצדדים.

הסדרי ראייה – על הצדדים להבין כי הסדרי ראייה לגבי קטין/תינוק אשר אך נולד הינם הסדרים מיוחדים וזאת כי ברור שלא ניתן לשלב לינה ו/או הסדרים רחבים בחודשים הראשונים ואולי אף בשנה – שנה וחצי הראשונות לחייו של התינוק.

יש לגבש בהסכם הגירושין מתווה נכון, ויש אולי מקום אף להתייעץ עם אנשי מקצוע לא משפטנים אשר יוכלו לתת חוו"ד טיפולית לגבי הטוב ביותר עבור תינוק/רך אשר רק נולד והסדרי ראייה.

הסדרי הראייה יהיו מדורגים כך שלכל תקופת חיים של הקטין – יהיו את ההסדרים המתאימים לה כי הרי ברור שהסדרים המתאימים לגיל תינוק, אינם מתאימים לגיל שנתיים וכך הלאה.

השתתפות כספית בבדיקות במהלך ההריון – האישה בהחלט יכולה לבקש השתתפות כספית מצד האב בבדיקות אשר נערכות במהלך ההריון.

כיום כל הבדיקות יכולות להתבצע במסגרת קופת חולים, במידה וישנם ביטוחים משלימים, אך עדיין עלותן יכולה להגיע לכמה מאות שקלים ועל כן בהחלט יש מקום לאב לשאת במחצית תשלום בדיקות אלו.

במידה והאב לא יסכים, ביהמ"ש יכול לחייב אותו לשלם זאת, הכל במסגרת תביעת מזונות.

הגירושין בבית הדין הרבני

גירושין עצמם, מבחינת ההלכה היהודית, הם בהחלט מותרים. יתר על כן, בתי הדין הרבניים וכמו כן בתי משפט לענייני משפחה אינם עומדים בדרך לגירושין ואינם מערימים קשיים על הזוג אשר מחליט להתגרש וזאת בהתחשב במעמסה הרגשית/הנפשית הלא פשוטה על בני הזוג, במיוחד כאשר האישה נמצאת בהריון – אין ספק כי הלחץ גדל פי כמה מונים.

יחד עם זאת, בית הדין הרבני לוקח בחשבון את הלחץ והמצב ההורמונאלי הלא פשוט בו נמצאת האישה, החרדה לקראת הלידה ולכן לעיתים, בתי הדין הרבניים מבקשים לדחות את תביעת הגירושין עד לאחר הלידה, וזאת אולי בנסיון להשכין שלום בית בין בני הזוג.

ועל כן, יש לקחת חשבון נתון זה בעת הגיע הזוג לבית הדין הרבני.

אם ישנה בקשה בהסכמה לגירושין עם הסכם חתום – בית הדין הרבני לא יערים קשיים.

במידה ומוגשת תביעה לגירושין (מצב בו אחד מבני הזוג אינו מוכן להתגרש ומאלץ את הצד השני להגיש תביעה מסוג זה) – כאן בהחלט בית הדין יכול לעכב את הדיונים בתביעה עד לאחר הלידה.

בכל מקרה, במידה ואכן נערך טקס הגירושין במהלך הריון האישה, ההלכה היהודית קובעת "תקופת צינון" בת שלושה חודשים ממועד כניסת תוקפו של הגט עד להיתר קיום יחסי אישות של האישה עם גבר אשר אינו גרושה, זאת על מנת למנוע מצבים בהם תתעורר מחלוקת לגבי זהות אבי התינוק.

לסיכום

גירושין במהלך הריון טומן בחובו מספר נושאים אשר הינם בעלי ייחוד לתקופה רגישה ועמוסה מסוג זה.

על בני הזוג להחליט בראש ובראשונה באם הם הולכים בדרך של הסכם – החלטה אשר יכולה להקל משמעותית על שניהם, במיוחד בתקופה לא פשוטה אותה הם עוברים.

באם אחד הצדדים מעוניין בגירושין והצד השני לא –  ההליך המתאים הוא תביעות כאשר בתי משפט לענייני משפחה ובתי דין רבניים מתחשבים בהליכים אשר עוברים הזוג בתקופה רגישה זו.

לשם הגעה לסיום נכון ומקל, במידה ושני הצדדים מסכימים על כך, של הליך הגירושין כאשר ישנו הריון, יש הכרח גדול בליווי של עורך דין.

 
שאלות בנוגע לנושא? כנסו ל – פורום דיני משפחה
אין בתוכן דלעיל משום המלצה, חוות דעת משפטית או ייעוץ משפטי; כמו כן התוכן דלעיל אינו מתיימר להיות מדויק ו'/או מקיף ו/או עדכני, והמסתמך על המידע עושה זאת באחריותו ועל דעת עצמו בלבד.
למקור המאמר
Categories
כתבות מאמרים

ערעור: מדוע ישלם הבעל מזונות מעל משכורתו