דחיית ערעור על החלטת כב' ראש הוצל"פ בעניין חיוב מזונות

1. אף שתיק המשפחה של הצדדים שבפני מתנהל בבית משפט לענייני משפחה בראשל"צ, הרי שבהתאם ל תקנה 120 (ב1) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979, בימ"ש זה הוא המוסמך לדון בתובענה, שעניינה ערעור על החלטת ראש ההוצל"פ בלשכת ההוצל"פ בתל אביב.

2. הערעור הינו על החלטת כב' ראש ההוצאה לפועל בת"א (כב' הרשמת מירה דהן), מיום 02.05.07, אשר דחתה בקשת זוכה (המערערת) להגדיל את יתרת חובו של החייב (המשיב) בתיק ההוצל"פ בגין "הפרשים".

3. החלטה זו ניתנה לאחר מספר פניות, תגובות והחלטות באותו עניין, אשר תחילתן בבקשת המערערת שהוגשה ללשכת ההוצל"פ ביום 03.04.06 ובה עתרה לעדכן (למעשה, להגדיל) את חיוב המזונות. לבקשה זו ניתנה החלטה ביום 04.04.06- כי בגין חיובי העבר הנטענים ע"י המערערת תוגש חוו"ד מטעם רו"ח מטעם לשכת ההוצאה לפועל, היינו רו"ח ניטראלי (להלן גם "חוות דעת המומחה").

4. חווה"ד הוגשה ביום 25.12.06. מייד עם קבלתה הורתה ר' ההוצל"פ לצדדים להגיב על חווה"ד בתוך 20 יום. לבקשת המערערת ניתנה לה ביום 22.01.07 ארכה להגשת תגובתה בשלושים יום.

5. תגובתה של המערערת התבטאה בהגשת חוו"ד נגדית מטעמה. על כך החליטה ר' ההוצל"פ, בהחלטה מיום 18.03.07, כי הגשת חוו"ד נגדית איננה הדרך הראויה להשגה על חווה"ד הניטראלית שהוזמנה, כדבריה: "…אין מקום לעשות כן, אלא רשאית ויכולה הזוכה להפנות לחוות דעת המומחה שבתיק, ולהציג מה לדעתה אינו מדוייק (אם בכלל) באותה חוות דעת. ניתנת ארכה לזוכה לפעול בהתאם ותוך 15 ימים מהיום".

6. רק ביום 26.04.07 פנתה המערערת לר' ההוצל"פ עם הבהרותיה, ובהמשך ניתנה ההחלטה נשוא הערעור שבפני.

7. לטענת המערערת, שגתה ראש ההוצל"פ כאשר נתנה את ההחלטה מיום 02.05.07 מבלי שקיימה דיון בהתאם לסעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל התשכ"ז-1967 , ומבלי שאפשרה למערערת לחקור את רואה החשבון שהגיש את חוות הדעת. מוסיפה המערערת וטוענת כי המומחה טעה בכך שחישב את החוב כאילו היה אמור להיות משולם ב-19 לכל חודש, בעוד שבפועל היה אמור החוב להיות משולם ב-11 לכל חודש, וכן לא חישב ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין אלא מיום פתיחת תיק ההוצאה לפועל.

8. לטענת המשיב לא נפל כל פגם בהחלטת ראש ההוצאה לפועל. אין המדובר בבקשה בטענת "פרעתי", שכן בקשה בטענת "פרעתי" מוגשת לעולם ע"י החייב, ואילו העניין שבפנינו תחילתו בבקשת זוכה. וע"כ לא היתה חובה על ר' ההוצל"פ לקיים דיון כלשהו, ובוודאי שעל העניין לא חל סעיף 19 לחוק ההוצל"פ. עוד טוען המשיב, כי מאז ומתמיד שילם את כל חיובי המזונות במועדם, ולא נותרה עוד כל יתרת חוב לתשלום, אלא אף נותרה יתרה לזכותו. לעומת זאת, המערערת היא שלא הקפידה לעדכן את תיק ההוצל"פ ולדווח על כל תשלום ותשלום שקיבלה.

9. דיון –

טענתה העיקרית של המערערת הינה כי על ראש ההוצל"פ היה לקיים דיון במעמד הצדדים, שכן, הליך של בקשה על פי סעיף 19 לחוק ההוצל"פ, בטענת "פרעתי", מתנהל כדיון בבימ"ש לכל דבר ועניין, ולצרכי ערעור, ההתייחסות להחלטה הינה כהתייחסות לפסק דין.

משלא התקיים דיון במעמד הצדדים, ולצדדים לא התאפשר לחקור את העדים והמומחה, כך לטענת המערערת, יש לבטל את ההחלטה נשוא הערעור.

10. טענה זו דינה להידחות.

ההליך שנערך בפני כב' ראש ההוצל"פ, כפי שתואר בהרחבה לעיל, תחילתו בבקשת המערערת, הזוכה, להגדלת יתרת החוב, ועל כן אין מדובר בטענה מסוג "פרעתי".

לפיכך, אין לקבל את הטענה כי על ראש ההוצאה לפועל הוטלה חובה לקיים דיון במעמד הצדדים, כפי שאכן חייבים לעשות בעת שדנים בבקשות על פי סעיף 19 לחוק. טענה זו, כאמור, דינה להידחות.

למעשה, ניתן לסווג את ההליך שהתקיים בפני כב' ראש ההוצל"פ, ואשר בסיומו ניתנה ההחלטה נשוא ערעור זה, כהליך שנערך על פי תקנה 17א(ב) לתקנות ההוצאה לפועל תש"ם-1979 . בהליך על פי תקנה זו אין כל חיוב בקיומו של דיון במעמד הצדדים, וכן אין בהכרח צורך בחקירות.

11. באשר לטענה לגופו של עניין, היינו, כי חוות דעתו של המומחה שמינה ר' ההוצל"פ שגויה, טענה זו יכול שהיה בה ממש אילו היה מוגש ערעור על החלטת ראש ההוצל"פ מיום 18.03.07, אשר קבעה כי הגשת חוות דעת נגדית איננה הדרך הראויה להגיב על חוות דעת המומחה, והותוותה דרך אחרת להגיב על מסקנת המומחה. אלא שהמערערת מצידה לא הגישה ערעור על החלטה זו .

12. נראה, כי המערערת העדיפה לנהוג כאמור בסיפא להחלטה מיום 18.03.07, היינו להגיש תגובה ישירה לחווה"ד, כפי שהתאפשר לה לעשות בתוך 15 יום מיום מתן ההחלטה          (18.03.07). כלומר, עד ליום 02.04.07. ואולם, המערערת איחרה והגישה את התגובה מטעמה רק ביום 26.04.07, איחור של 24 יום.

13. בנסיבות אלה, אין למצוא פגם כלשהו בהחלטת כב' ראש ההוצל"פ נשוא הערעור שבפני.

כב' ראש ההוצאה לפועל התייחסה במלוא הרצינות לטענות המערערת: היא מינתה רו"ח לבדיקת טענותיה של המערערת, היא אפשרה למערערת להגיב על חוות הדעת ואף נתנה לה ארכה לצורך כך. על אף שראש ההוצל"פ סברה כי אין מקום להגיב על חוות דעתו של מומחה ניטראלי מטעמה בדרך של מומחה מטעם אחד הצדדים היא אפשרה למערערת בכ"ז להגיב בדרך אחרת בתוך 15 יום.